ביקורת ספרותית על האביב שבלב מאת ברנדן ו. ג'ונס

---

פירוש המילה סונגבון זה דירוג אזרחי . ככה נמדדים האנשים בקוריאה הצפונית .אם אתה בעל דירוג נמוך - אתה משול לשום דבר. גם כשהדירוג שלך טוב - אחרי הכל זו קוריאה הצפונית - גם אז אין לך ממש ערך , אבל אתה עדיין דרגה אחת יותר גבוהה מבעלי סונגבון נמוך .
איל סון פארק וגיונג הו, נפגשות בבית יתומות בצפון קוריאה . שתיהן נערות אשר סיימו את לימודיהן , ושתיהן עובדות עבודה סיזיפית במתפרה. נתונות למרותו של מנהל עבודה קשוח ואכזרי אשר מתעמר בבנות , הדורש מהן את הבלתי אפשרי . לשתיהן סונגבון נמוך . והדבר הכי עצוב , זה שכבר בגילן הצעיר הן מודעות לזה, ומשכך - הן יודעות שעתיד טוב לא יהיה להן , לא מבחינת שידוך הולם עם גבר ממעמד מכובד , לא מגורים בסביבה טובה ,לא חיי רווחה יחסיים , ולא כלום . וזה הדבר הכי נורא . כי גם כשהן יודעות את העתיד המצפה להן , בכל זאת בתוך ליבן הן משתעשעות ברעיון לחיים אחרים , אבל המציאות הורגת להן כל תקווה וכל חלום .
הספר מתאר את קורות הבנות ותוך כדי קריאה אתה נחשף לזוועה שבמשטר כזה. האזרחים חיים בתוך בועה , ניזונים ממה שמלעיטים אותם , מחוייבים לסגידה טוטאלית למנהיג עריץ , חיים בפחד מצמית ,חושבים היטב לפני כל מילה שיוצאת מפיהם , שמא דבריהם יישמעו כדברי ביקורת נגד המנהיג הנערץ .
איל סון וגיונג הו נקלעות למצב שבסופו נאלצות לעזוב את קוריאה הצפונית ולחצות את הגבול במבצע המסכן אותן , לקוריאה הדרומית .
הבנות לא מודעות שנקלעו לרשת אשר עוסקת בסחר בנשים , המדרדרת אותן לעסוק בזנות .

כשאומרים שהכל בחיים יחסי - כן! הכל יחסי. כי כשקוראים את השתלשלות העיניינים החל מרגע שהבנות הופכות להיות קניינן של הסרסור, הן , וגם אנחנו הקוראים , רואים עד כמה היה להן טוב בקוריאה הצפונית . כי גם אם היה רע - והיה - לפחות זו היתה שגרה מוכרת ,וידעו מה מצפה להן .ועכשיו - כל יום טומן בחובו הפתעה , מהסוג הכי לא נעים .
הבנות נכלאות בבית בושת , מקום ההופך להיות עבורן בית כלא , מבלי אפשרות לצאת החוצה , כך במשך חודשים שלמים . רק עבודה ועבודה. בבקרים הן מנקות את המקום , ובערבים הן מקבלות לקוחות . בין לבין הן נופלות למיטה תשושות וסחוטות מעייפות .

הבנות , שהגיעו מהמקום הכי סגפני , נתקלות לפתע בדברים שזו להן פעם ראשונה.
כמו כשנכנסו להתקלח בבית הבושת , יצאו להן קילוחי מים חמים מברז האמבטיה. בעיני הבנות , שהיו מורגלות להתקלח בבית היתומים במים קרים - זה נדמה לפלא בעיניהן. צבט את הלב לקרוא את ההתרגשות שלהן מדבר כל כך אלמנטרי .
או כשהסרסור מראה להן בפעם הראשונה מה זה אינטרנט . גם זה היה בעיניהן כקסם.
הן לא ידעו ולא הכירו כל חידוש , כל הטכנולוגיה המתקדמת הוסתרה מעינהן , מדהים , פשוט מדהים לקרוא עד כמה אפשר לבודד אנשים מהעולם . מצמרר .
המשטר , המדכא את האנשים , ההורג את חלומותיהם , ולא רק שהורג , אלא מוציא מהאדם את כל הפנים הרגשי שלו , כד כדי כך שנדמה שהאנשים שם הם רק גוף . ללא נשמה. כמו רובוטים ללא רצונות , ללא דעות ,אלא רק גוף חלול.
הקלות בה אנשים נעלמים מהעולם כלא היו רק כי לא חשבו והתנהגו בהתאם למצווה עליהם, היא מזעזעת .

"אמה לא יכלה לשאת את היעלמותו של אחיה . לא הצער על אובדמו שבר אותה , כי אם הצורך להעמיד פנים שהוא מעולם לא היה קיים .לנסות לשכנע את עצמה שמעולם לא היה לה בן . שכנים וחברים גם הם , כמו בהסכמה אילמת , העמידו פנים שמעולם לא היה בן , אח או חבר ".
( עמ' 20 )

הספר פקח את עיניי , תרתי משמע .לא רק המידע על הזוועה הזו שאנשים חיים בה , ועל התנהלות הסחר בנשים , אלא גם ובעיקר פקח את עיניי מהתדהמה .

מומלץ!

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על האביב שבלב