ריק נוצר רק כאשר יש ממשי. ריק בין אטומים, ריק בין עצמים שונים, הפסקה. יש פעמים שהריק מחלחל אל תוכנו, יש פעמים שהוא מחוץ לנו. הריק קיים וממשי, גם אם נתכחש אליו הוא יהיה תמיד קיים, אומר כי לרגע אנחנו צריכים לא לעשות כלום, סתם להקשיב לשקט. מי מאיתנו לא מכיר את הרגשת הריק? התפלאתי לגלות כי הרגשה זו יכולה גם לצוץ בין מילותיו של ספר וגם ביתר עוז.
הספר הזה חדר אל תוך נבכי נפשי, מקום בו ביום יום אינני מעזה לגעת כלל וכלל. לא היה זה קל להגיע לשם, אך היה זה רצוני בהחלט. אוכל אף להגיד כי לאחר כל אשר עברתי חושבת אני כי סוף כל סוף הפכתי שלמה.
איך הכל התחיל? הכל התחיל מהשם אשר נגע בי כבר בהיותי בת כתשע או עשר שנים. אני זוכרת שאז צצו בי כל כך הרבה דימיונות לנוכח השם, דמיינתי לעצמי מעיין סיפור מתח על ציפורים שנרצחות בסתר, שזהו בעצם מסמל למעשה על רוצח אשר יירצח בני אדם! אני זוכרת כי לבסוף החלטתי לכתוב בעצמי את הספר הזה, בהבנתי כי קרוב לוודאי שהספר מרוחק שנות אור מהדבר אשר דימיינתי. לאחר מספר שנים, כאשר בגרתי והייתי לנערה בת 12 ראיתי ביחד עם אבי את סדרת הסרטים על פי הספר (בושה גדולה לי! ראיתי את הסרט לפני שקראתי את הספר!) אני זוכרת את הנופים המלהיבים, את הדמויות הנחמדות, סך הכל היה מאוד יפה אך לא משתווה ואפילו במעט לספר!
ליום הולדתי החמישה עשר (השנה) קיבלתי מאחד מחברי את הספר באומרו כי היה נראה לו שזה הספר היחיד שמספיק טרגי בשבילי (אני חובבת טרגדיות מדופלמת, גם בקרב חברי). פרצתי בצווחה קצרה, כל כך הרבה זמן חיכיתי לרגע הזה! ללא ספק היה זה מבחינתי רגע הפותח עולם שלם, יותר מעולם שלם יקום שלם!
הרומן הארוך הזה מספר על משפחת קלירי, משפחה מרובת ילדים (תשעה ילדים לאם אחת לא באים בנקל!) במשך שלושה דורות. החל מן פיי ופאדי, (עליהם מסופר בעיקר בתור אימא ואבא), ועד לנכדיהם ג'אסטין ודיין. הוא מתרכז בעיקר בסיפור אהבתם הלא ממושת של מגי קלירי ושל האב ראלף דה בריקאסאר, אגיד רק כי ידידותם החלה כאשר מגי (אז ילדה בת 11), ומשפחתה הגיעו מן ניו זילנד אל אוסטרליה בעקבות הזמנתה של דודתם מרובת הנכסים מרי קארסון, והאב דה בריקאסאר (אז בן 28) שירת את קהילת גילנאבון (המקום אליו הגיעו), ובפרט את מרי קארסון ואת דרוגדה (נחלתה).
בספר יש דמויות רבות להתחבר אליהן, כדוגמת: סטיוארט, אחיה של מגי, האח הקרוב ביותר לגילה. סטיוארט שתקן משהו, נשי בייחס לאחיו ומעדיף את חברת אימו ואחותו על פני חברת אחיו (מגי היא הבת היחידה בין אחיה). אוסיף ואמור כי הכתיבה של קולין מאקלוג היא מלאכת מחשבת וכי מאחורי כל משפט יש אלפי משמעויות נסתרות, אני נשביתי.
