הרבה מים זרמו בנהר מאז שבראם סטוקר הוציא לאור את ספרו "דרקולה" ב-1897. דמותו של הרוזן חובב הדם לא היה הניסיון הראשון לדמות ערפד ספרותית אך ללא ספק המפורסם שבהם והוליד שרשרת של ניסיונות לצייר את דמותו הפולקלורית של הערפד. "עידן דרקולה" נכתב בידי קים ניומן עוד בשנות ה-90 ומגיע אלינו בתרגום לעברית רק עכשיו- תקופה בה הערפדים עברו רומנטיזציה מופרזת באופרות סבון וספרות זולה דוגמת "דימדומים" ו"יומני הערפד". קים ניומן מזכיר לנו למה הערפדים היו מפחידים מלכתחילה ובורא עולם פראי ואפל שמצליח לסקרן מהעמודים הראשונים.
הספר מתמקם בשנת 1888 ומציג חזון היסטורי אלטרנטיבי: מה היה קורה עם חבורתו של ואן הלסינג מ"דרקולה" של סטוקר היתה מובסת ודרקולה היה ממשיך לייצר לעצמו עוד צאצאים? הותצאה היא "עידן דרקולה"- דרקולה התחתן עם המלכה ויקטוריה ומתפקד כמלך האוצר של אנגליה וצאצאיו שורצים גלויים לאור יום (ובעיקר לילה). במחוז העוני ווייטצ'אפל זונות ערפדיות מוכרות את גופן תמורת כמה טיפות דם. ד"ר ג'ק סיוורד הזכור לרבים מאיתנו כמנהל המוסד לחולי נפש מ"דרקולה" הוא ג'ק המרטש- אחוז טירוף לאחר מותה של לוסי בספרו של סטוקר, ג'ק נחוש בדעתו לנקום במין הערפדי.
הדבר הכי קרוב שיש לקים ניומן להציג בתור פרוטגוניסט הוא צ'ארלס בוריגרד, חבר במועדון דיוגנס המסתורי שבראשו עומד מייקרופט הולמס (ניחשתם נכון- אחיו של). בוריגרד נעזר בשירותיה של ז'נביב, ערפדה עתיקה אף יותר מדרקולה עצמו כדי לנסות ולפתור את תעלומת ג'ק המרטש בפקודת דרקולה עצמו ממקום מושבו בארמון באקינגהם.
הספר הוא בעצם מאש-אפ של שלל דמויות בריטיות מפורסמות, החל מדמויות היסטוריות כמו אוסקר וויילד (שהפך לערפד) וכלה בדמויות ספרותיות קלאסיות דוגמת דוקטור הנרי ג'קיל (מר הייד נעדר מהספר למרבה הצער). סגנון הכתיבה רהוט וקולח ומצליח לשמר מן האיכות הסטוקרית המקורית. ניומן מתאר בצורה חיה שלא משאירה מקום לדמיון את רחובות העוני של ווייטצ'אפל ושלל איגודים מסתוריים שפועלים בדרכים-לא-דרכים בכדי להשיב את הסדר על כנו. קהילת הערפדים עצמה מוצגת בצורה מרתקת ובמהרה מתברר שגם בינהם קיימת חלוקה היררכית והערפדים עצמם מתחלקים לכמה מינים שונים כאשר לכל אחד יש ציביון ייחודי ושאיפות שונות. הספר כתוב מנקודות מבט של דמויות שונות, בדומה לסגנון של ספרי "שיר של אש ושל קרח". כל דמות מציגה לנו זווית ראייה אחרת על הנעשה ובתעלומה רבת משתתפים וקונספירציות כמו "עידן דרקולה" יש בהחלט צורך בכך.
אם אתם חושקים בספר ערפדים אלים ונוטף דם, אך אינטיליגנטי ומתוחכם באותה מידה או אם אתם סתם מתגעגעים לתקופה בה ספרי אימה גותיים היו מסתוריים ומצמררים- אתם תמצאו את כל מה שחיפשתם ביצירתו של קים ניומן. ניומן רקח כאן עולם סבוך ומרתק וההתכתבויות הרבות עם הספרות הויקטוריאנית של המאה ה-19 רק מוסיפות שמן למדורה המפוארת הזאת. מומלץ ללא הסתייגות.

השנה היא 1888 וזוהי אנגליה הויקטוריאנית ,אלא שבאנגליה הזו המלכה ויקטוריה ויתרה על בגדיה השחורים מאבלות ונישאה מחדש לדרקולה.
כתוצאה מכך, בראם סטוקר נמצא במחנה ריכוז וראשו של ואן הלסינג משופד בכניסה לארמון באקינגהאם. אוסקר ווילד הוא ערפד גנדרן שעדין נרדף על ידי הממשל בשל נטיותיו ומיקרופט אחיו של שרלוק מנהל את ממשלת הצללים . כל אלו הם רקע לרוצח נתעב הפועל בוויטצאפל ומבתר זונות ערפדיות. הוא מכונה סכין הכסף על שם כלי הרצח בו הוא משתמש. בהמשך יקראו לו:
גק המרטש.
שרלוק הולמס נמצא גם הוא במחנה הריכוז שהרי אם היה מסתובב חופשי ברחובות לונדון הוא היה מגלה מיד את זהותו של סכין הכסף ואז איך הייתה מתפתחת העלילה?.
קורים לזה מש אפ – חיבור בין דמויות פיקטיביות לאמיתיות שבמקרה הזה מיצרות סוג של היסטוריה אלטרנטיבית. בסוף הספר יש הסבר של הסופר לפי כל פרק מאיפה לקוחה כל דמות ( או כמעט כל דמות) . מסתבר שיש בספר אלפי הפניות ושאילות של דמויות מספרים ,סרטים וסדרות אחרים. קים ניומן יודע ערפדים. את חלק מהדמויות זיהיתי ( בעיקר את אלו המוזכרות לעיל ) אל הרוב לא הייתי מודע וזה לא ממש הפריע לי בקריאה.
זו הייתה יכולה להיות פארסה קומית או גבב של רעיונות שלא מתחברים אבל קים ניומן שולט בעלילה וזה ספר מצוין שחוקי העולם שלו מתגלים לאיטם לאורך הספר ועלילתו מסקרנת. זה לא ספר קומי.
נושא הערפדים לעוס לעייפה, אבל הספר הזה שנכתב לפני באפי ודמדומים ודם אמיתי מצליח להביא זווית מרעננת משלו לסיפור למרות שבהתחלה זה היה נראה שבון טופ ( מדם אמיתי ) התחלפה באנגליה הויקטוריאנית.
בסוף הספר מודה המחבר לקרוב למאה אנשים ביניהם גיימן וקלייב בארקר אני חושד שרובם זה על כך שהסכימו להקשיב לו כשהיה שיכור כלוט ( הוא מודה לגבי חלקם ).

זה ספר מצויין להסחה מהמצב והחום.

חייו של דרקולה התחילו לפני כמה מאות שנים, אבל מסתבר שדרקולה לא היה הערפד היחיד באותם הימים, יש ערפדים אחרים עם כוחות אחרים שנשארו בחיים מאותה התקופה. לוולד טפש - הרוזן מדרקולה יש בדם, מלבד חיי אלמוות גם את היכולת לשנות צורה ואת יכולת שכנוע הטרף, ומכיון שהוא נולד לפני מאות שנים הוא עדיין מפחד מצלבים, שיני שום ויתדות מעץ, אבל חוץ מזה במאה ה-19 הוא הסתדר מצוין. דרקולה הקסים את המלכה ויקטוריה לאחר מות בעלה ועכשיו הוא מלך אנגליה ולא רק רוזן זוטר בטרנסילבניה.
בעולם של עידן דרקולה יש ערפדים צאצאים של ולד טפש שנושאים בדמם את הגנים שלו ולכן גם הם יכולים לשנות צורה אבל לאורך הדורות הדם נחלש והצאצאים שלו "חולים" מכיון שהוא לא טיפל בהם. כאשר ערפד הופך אדם חם לצאצא שלו עליו לעזור לו לעבור את התהליך וללמד אותו איך להתמודד עם הצמא האדום. באנגליה באותה התקופה מכיון שדרקולה הוא המלך לערפדים יש זכות קיום, אבל לאחר מאות שנים שהערפדים העתיקים הסתתרו יש כאלו שקצת קשה להם להסתגל לחברת האנשים החמים.
העלילה של עידן דרקולה מתארת היסטוריה פנטסטית של העולם ובעיקר של אנגליה במאה ה-19, ויש שם דמויות רבות מאותה התקופה המוכרות לנו מקלאסיקות הספרות של המאה ה-19. העלילה סובבת את הסיפור של ג'ק המרטש שבעולם של עידן דרקולה הוא רודף אחרי ערפדיות ברחובות לונדון ומתחמק מחוקרי המשטרה ומועדוני מרגלים בשירות הוד מלכותה שמחפשים אחריו. קוי העלילה מסופרים בכמה מישורים: בעיני ג'ק המרטש עצמו, בעיני אחת העתיקות שאינה משושלתו של ולש טפש - הרוזן דרקולה ושל אחד ממרגלי המלכה ולוקחת אותנו לסיבוב ברחבי לונדון בניסיון לפענח את המתרחש.
ניומן מכבד את ההיסטוריה, הוא חקר רבות על ערפדים שהופיעו בסיפרות, בקולנוע ובמדיות אחרות והוא יוצר כאן עולם מעניין, מרובד, מלא ומפורט בכל תחומי החיים של אנגליה שלו של המאה ה-19. הוא מתייחס כמובן לפוליטיקה של אנגליה, לנימוסין והליכות של הג'נטלמנים, לסוציולוגיה, פסיכולוגיה, מדע הרפואה, וכמובן ההבדלים בין המעמדות השונים, וכשלכל אלו מצטרף החיבור עם ערפדים זה הופך את זה למעניין כפליים. הדמויות של ניומן מרגשות, נפלאות, מסובכות, ויוצרות מארג מדהים של ההיסטוריה הפנטסטית של עידן דרקולה.
העלילה לוקחת את הקורא לא רק אחורה בזמן אלא גם לעולם פנטסטי וזה עושה פלאות לאנגליה במאה ה-19.
תהנו...

אילו נדרשתי לבחור אנשים להם אאלץ לבנות מזבחות ומקדשים...עליי לציין כי קים נוימן הוא בהחלט אחד מהם!
שיריי הלל אכתוב ואזמר בשבחו של סופר מחונן זה. לו ידעתי כי ישנם אנשים אשר בורכו על ידיי כוח עילאי כלשהו...סביר שהייתי מצביעה על קים נוימן בקנאה ובהאשמה כאחד מאותם אנשים...נעשה פה מעשה כשף קוסמי מושלם ומרטיט כאחד: ההישענות על ההיסטוריה, על הספרות, העלילה המדהימה ושופעת הדמיון ועם זאת, בעלת המרקם והטעם האמיתי, הנכון והחד של המציאות...
והדמויות...הו, הייתי נישאת לצ'רלס בוריגרד בקלות של פסיעת החמים לאור שמש הצהריים של יום אביבי...
אוף,אילו יכולתי לבטא את סערת נפשי וסופת רגשותיי כיאות...אני אסכם את זה ב'וואו'- כי אין מילה בודדת אחרת שיכולה ולו להתקרב ללהכיל את תחושותיי...אולי 'מלהיב', אבל גם היא לוקה בחסר...פשוט אחזור על הצהרתי כי קים נוימן ראוי לסגידה.
שלמי תודתי מוענקים ונתונים לאייל גורן וצפריר גרוסמן (החלפתי בין מיקומיי השמות, כי בספר צפריר מופיע קודם) ;)