ביקורת ספרותית על החמישייה / החמישיה יוצאת לעוד להרפתקה - החמישייה הסודית #2 מאת אִינִיד בְּלַייְטוֹן

---

מלפפונים שפג תוקפם.

מישהו יודע איך הם נראים, המלפפונים האלו שפג תוקפם? ובכן, לפי מקורות אינטרנטיים שמצאתי, ככה נראה, בערך, מלפפון שפג תוקפו: "הוא מפתח עובש, הוא נהיה רקוב, יש עליו לבן כזה, הוא לא קשיח אלא מושי כזה. גם לפי המראה שלו שהוא יותר צהבהב, ובעיקר לפי הטעם החמצמץ והמגעיל"

***

ספרי 'החמישייה הסודית' הם כמו מלפפונים שפג תוקפם (לפחות בשבילי).

אחרי שכתבתי את הביקורת ההיא עם המלפפונים על הספר הראשון בסדרה, והצפתי אתכם בנוסטלגיה גדולה (ואפילו גם קצת את עצמי), החלטתי ללכת לספרייה שבעיר מגוריי ולהשאיל את הספר הראשון בסדרה . הביקורת ההיא שכתבתי עשתה לי חשק גדול מאוד לחזור אל אותה תקופה נוסטלגית של ימי היסודי, לפנות לי קצת זמן (שמיועד בעיקר לקריאת ספרים שעדיין לא קראתי) ולטעום קצת מאותה פיסת נוסטלגיה של המלפפון המושלם.

אבל אבוי! (וכאן בדיוק נכנסת לתמונה ההשוואה שלי של 'החמישייה הסודית' למלפפונים שפג תוקפם) - משום מה, לא הצלחתי להתקדם הרבה מעבר לחמשת הפרקים הראשונים. לא יודע למה, אבל משהו בו לא זרם לי כפי שהוא זרם לי אז, בתקופת היסודי. העלילה לא הצליחה לרגש, להלהיב ולמתוח אותי כמו בעבר. לא היה בו את ה'זיק' הזה שהיה בספר הזה פעם. הרגשתי מעט משועמם במהלך הקריאה והיה חוסר חיבור ביני לבין הסיפור, ולא הצלחתי להינות ממנו כמו שאני נהנה מספרים טובים וחדשים יותר שעכשיו אני קורא בפעם הראשונה (אבל העלילה הייתה אותה עלילה, וכלום לא השתנה. זה פשוט אני שהשתניתי), וגם השפה העברית בספר הייתה מאוד ישנה. היא הייתה ממש ענתיקה! (שפה שמשום מה, ואני לא יודע איך, לא כל כך הפריעה לי אז, לפני 8 שנים, בגיל 8, כשקראתי את הסדרה לראשונה. אולי מאותה סיבה שלא הצלחתי להתחבר לעלילה: שהשפה היא אותה שפה שהייתה, אבל אני כבר לא מי שהייתי), והיא די הכבידה לי על הקריאה, השפה הישנה הזו. אני לא יודע אם גם בתרגום החדש של הסדרה, השפה היא אותה שפה כמו בתרגום הישן (את הספר קראתי בתרגומו הישן והמקורי, כמו פעם, ולא בתרגומו החדש, אבל אני מניח שבתרגום החדש השפה קצת יותר נוחה למשתמש המודרני של 2015 מאשר בתרגום הישן), אבל גם אם כן, עדיין אל העלילה, שאותה אי אפשר לשנות בתרגום החדש, לא כל כך הצלחתי להתחבר עכשיו.
הזמן עושה את שלו, מה שנקרא. ואולי באמת צריך להיות צעיר (או לפחות צעיר ברוחו) כדי להינות מזה.

ודרך אגב, זו ממש לא הפעם הראשונה שיוצא לי לטעום מלפפונים שפג תוקפם. זה קרה לי עם כל כך הרבה ספרים וסדרות (ואני בטוח שזה קרה גם לכם). בין כל הספרים והסדרות שפג תוקפם, יש למשל את סדרת האימה לילדים 'צמרמורת' שכתב ר' ל' סטיין, שגם ספרי הסדרה נחשבים בשבילי לספרי ילדות, ושלא מזמן, לפני שנתיים בערך, הייתי בספרייה וראיתי ספר כלשהו של 'צמרמורת', אז בהתקף נוסטלגיה שלפתי אותו מהמדף וככה התחלתי לקרוא, ותוך כדי נזכרתי איך פשוט מתתי על הספר הזה, אבל עכשיו ההשפעה החיובית שהייתה לו עליי בזמנים עברו פשוט התפוגגה לה, והספר נראה לי כל כך ילדותי, קיטשי, מטופש ופשוט לא מפחיד. עוד סדרה כזו שפג תוקפה היא סדרת 'ג'ינג'י' האהובה של גלילה רון פדר עמית, על הילד הג'ינג'י הזה שיש לו חבורה ויחד איתה הוא פותר כל מני תעלומות שיש ברחבי השכונה שבה הוא והחבורה שלו מתגוררים - וכמו במקרה של 'החמישייה הסודית' ושל 'צמרמורת', ככה גם היה במקרה של ג'ינג'י. פשוט לא הצלחתי להתחבר לזה.
ויש לי עוד כל כך הרבה דוגמאות לספרים שפג תוקפם עליי, שייקח לי יום שלם למנות את כולם - אבל אני חושב שכבר הבנתם את הנקודה.

טוב, אז אולי מיהרתי מדי לשבח ולהלל את ספרי 'החמישייה הסודית', ולהכריז עליהם בקולי קולות שהם, מה שנקרא, "המלפפון המושלם" - אבל, כמו שאומרים, זה הרי סופו של כל מלפפון.

***

(אגב, נכון שיש את 'חבורת הבלשים והכלב'? אז מה דעתכם על: 'החמישייה הסודית והמלפפון?')

» ביקורות נוספות של זה שאין לנקוב בשמו
» ביקורות נוספות על החמישייה / החמישיה יוצאת לעוד להרפתקה - החמישייה הסודית #2