ההתחלה מעלה חשש למהדורה חיוורת של היסלופ הקרטונית בפני עצמה, אבל די מהר הסיפור מתעשת, מכניס להילוך רגשי, עושה יו-טרן והופך לדרמה אמינה ורגישה, מסת התבגרות כואבת.
רשימת המכולת של ביגוד ואבזרי החברה הגבוהה היא רק פתיח שנועד להראות עד כמה אין זה כל אלה אינם אלא כיסוי עלוב המנסה לחפות, לשווא, על כל מגוון סוגי המוות והאומללות, של דמויות שחיות על הקצה ועוברות מהתמכרות אחת לאחרת, דמויות כה מקובעות, כל אחת באישיות שלה, עד כדי כך שאין להן סיכוי להיחלץ מאומללותן או להקרין חסד על זולתן. על הרקע הזה, הבקיעה וההיחלצות המיוסרת של הגיבורות הראשיות, טליה ומנדי, היא אור באפלה.
יכולת התיאור המעולה של הסופרת לא מוגבלת רק לתיאורים המיניים הבוטים והמדויקים אלא נפרשת על בית החולים, לבטי ההתבגרות ואווירת שנות השמונים, ובעיקר על הנעת העלילות המקבילות של טליה ומנדי.
ובסוגריים - המיצים, בין אם הקאות או נוזלי גוף אחרים (ולהמבין ינעם), הם מעין מוטיב מנחה, חוזר ונשנה, עד כדי כך שכל נוזל אינו רק הנוזל כשלעצמו אלא גם רימוז לנוזלים האחרים, במעין מעגל מחוללים של סקס, סמים ואנורקסיה. אני אולי מחפש עומק רב יותר מכפי שהתכוונה הסופרת, אבל זה כל הכיף: למצוא רבדים, גם אם אני רק מדמיין אותם. אחרת למה לקרוא?
הציון שלי - 4 מתוך 5. בתאבון.

קודם כל, ברכות למרב אריה על ספר הבכורה הראשון שלה.
סוף כל סוף ספר מקור שקראתי בשבועות האחרונים ומצא חן בעיני וגם זה הוא הישג לא קטן.
מלכתחילה הקריאה בו הייתה קולחת מהירה ומהנה.
אמנם תוכנו של הספר מזכיר עירוב בין תבשילים שלא קשורים אחד לשני, כאילו ניסתה הסופרת לדחוס לתוכו, כל נושא מילודרמטי אפשרי של : טלנובלה לטינית, דרמה טורקית, הרבה סקס, שקרים ומוזיקת דראג קווינס ועוד כמה וויבערס פולניות.
אבל כמו הנסיון לאבחן מהו מטבח ישראלי אמיתי , אין דבר כזה. התבשיל יצא לא רע בכלל. אולי להגדיר אותו כ"פיוז'ן ישראלי" ?

למי שציפה לספר כבד ומלא משמעויות פילוסופיות, תכנים פוליטיים, רצח, דם צפרדע כינים יצטרך להמתין לקריאת ההגדה של פסח.
לא אהיה מקורית במיוחד אם אצטט קוראת אלמונית אחרת (במכוון אני לא מנדבת פרטים מכיוון שלא קיבלתי אישור לכך) ואומר: שאפשר לראות את הספר כפארודיה וקריצה על כל מיני ז'אנרים, ולמי שמצפה לספר ישראלי בסגנון כבד עם שפה מתימרת ומתייפיפת ומתאכזב, שלא יתקרב. אני דווקא חייכתי ונהניתי לכל אורכה של הקריאה בו. הסגנון קליל אבל לא שטחי, והסופרת מתארת נערים ובעיקר נערות וסגנון חייהם אי שם בשנות ה-80 של פאנק, סמים קלים, אנורקסיה ובולימיה,משפחות לא מתפקדות, ואורגיות בלי סוף (אני בספק אם כל הנוער בתל אביב היה עסוק רק בנ"ל).

אבל ספרות אינה מדע מדוייק, מותר לסופרת להמציא מנבכי דמיונה הפרוע דמויות ותיאורים כרצונה העיקר שהיא עושה את זה בחן ובכתיבה קולחת ושפה עשירה.
גברת מרב אריה יודעת לכתוב. אני מניחה שהיא רק תשתפר מספר לספר. בהצלחה .

אזהרת קריאה : לאחר התלבטות קצרה, בגלל הערות של כמה אנשים שקראו את הספר ומתלוננים על התוכן ה"פורנוגרפי" שיש למכביר בין דפי הספר, אז אולי כדאי להזהיר מראש את בני ה18- שאולי חלק מהתוכן לא מתאים להם. (?????) שלא תגידו שלא הזהרתי :)

ספר ביכורים למרב אריה וכספר ביכורים אינך יודע למה לצפות כשאתה קורא אותו וכך הייתי גם אני. בכל פעם מחדש כשאני ניגשת לספר ביכורים ועוד ספר ביכורים ישראלי אני חוששת שמא אני מבזבזת את זמני, אך הפעם הספר הזה יותר גרם לי לתהות איפה אני מציבה אותו, בעמודה של ספר טוב או ספר גרוע והחלטתי ללכת על האמצע. כי מי אמר שלהיות באמצע זה רע?

תכירו את טליה ומנדי. אי שם בשנות ה80 של ישראל המתפתחת, שתי הנערות בנות ה-15 עוברות את ההתפתחות האישית של חייהן, כל אחת וחייה.

מנדי, נערה מתבגרת שמנה, חסרת ביטחון אשר גודלה בהוד והדר רק ע"י המשרת שלה חיה חיים של אכילה נטו עד שנשלחת למחנה הרזיה נוראי בו היא מוצאת נחמה בחברתה של מיטל, נערה מרדנית אשר בסתר חולה בבולמיה. בעקבות החברות הזו עולמה של מנדי מתהפך עליה ביום אחד בהיר ומכאן היא נמשכת למחוזות שאפילו האדם בעל הראש הפתוח ביותר לא היה מדמיין לעצמו.
מצד שני עומדת טליה, בחורה נורמטיבית הגדלה לבית של זוג הורים יחסית קשי יום אשר מתחבטת בזהותה המינית וכן בחיצוניותה. היא יוצרת קשרים לנערות ונערים אחרים בטווח גילה אשר גורמים גם לה לעבור תהפוכות רגשיות לא קלות עד לרגע שבו עולמה חרב עליה מבלי שהיא חיכתה לכך.

שני סיפורים שונים לגמרי הנוגעים בכל נקודה בחיים הישראליים של הנערים והנערות בשנות ה80 (ואף בימינו אנו) שרק תרצו לחשוב עליהם קיימים בספר הזה. בולמיה, אהבה, טרגדיה, אושר, זנות, סמים, קוקסינלים, יחסים לסביים, יחסי הורות קשים, בגידה וכו' וכו' הכל משולב בהכל ומתנקז בסופו של דבר לתל אביב החמימה והמוכרת לכולנו.

אני עד רגע סיום הקריאה בספר ואפילו עכשיו כשאני יושבת וכותבת לכם את הסקירה לא מצליחה להבין היכן אני מעמידה את הספר הזה. כפי שהתחלתי להגיד הספר הזה מבחינתי הוא פשוט בסדר. הוא סלט אחד גדול שבטעות התערבבו בו שני רטבים שונים שבסופו של דבר מתמזגים לרוטב אחד ולטעם אחד, כך בעצם מרב אריה משלבת את שני הסיפורים שלכל אורך הספר נראים כהולכים בשתי דרכים שונות אך מצטלבים בסופו של הספר. אולי הסלט הזה לא עשה לי טוב ולכן אני אצטרך איזו פיצה טובה לאחר מכן אבל אין לי ספק שעם קצת ליטוש וחסכון בפרטים מרב אריה בדרך הנכונה לספר הבא שלה (שלפי הרמיזה בסוף של הספר הזה מתוכנן אחד נוסף...).

אין לי שורת סיכום, נתון לשיקולכם.