ההתחלה מעלה חשש למהדורה חיוורת של היסלופ הקרטונית בפני עצמה, אבל די מהר הסיפור מתעשת, מכניס להילוך רגשי, עושה יו-טרן והופך לדרמה אמינה ורגישה, מסת התבגרות כואבת.
רשימת המכולת של ביגוד ואבזרי החברה הגבוהה היא רק פתיח שנועד להראות עד כמה אין זה כל אלה אינם אלא כיסוי עלוב המנסה לחפות, לשווא, על כל מגוון סוגי המוות והאומללות, של דמויות שחיות על הקצה ועוברות מהתמכרות אחת לאחרת, דמויות כה מקובעות, כל אחת באישיות שלה, עד כדי כך שאין להן סיכוי להיחלץ מאומללותן או להקרין חסד על זולתן. על הרקע הזה, הבקיעה וההיחלצות המיוסרת של הגיבורות הראשיות, טליה ומנדי, היא אור באפלה.
יכולת התיאור המעולה של הסופרת לא מוגבלת רק לתיאורים המיניים הבוטים והמדויקים אלא נפרשת על בית החולים, לבטי ההתבגרות ואווירת שנות השמונים, ובעיקר על הנעת העלילות המקבילות של טליה ומנדי.
ובסוגריים - המיצים, בין אם הקאות או נוזלי גוף אחרים (ולהמבין ינעם), הם מעין מוטיב מנחה, חוזר ונשנה, עד כדי כך שכל נוזל אינו רק הנוזל כשלעצמו אלא גם רימוז לנוזלים האחרים, במעין מעגל מחוללים של סקס, סמים ואנורקסיה. אני אולי מחפש עומק רב יותר מכפי שהתכוונה הסופרת, אבל זה כל הכיף: למצוא רבדים, גם אם אני רק מדמיין אותם. אחרת למה לקרוא?
הציון שלי - 4 מתוך 5. בתאבון.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
