“אל תתחתנו, ילדים יקרים.
טוב טוב בסדר, תתחתנו - אבל שכל העסק ייקח לא יותר מדקה וחצי. סגרנו?
מה קרה לך, בייקר, אתם שואלים? אני שואלת, לכל הפחות. מה שקרה הוא שאני מתחתנת (חן חן ותודה וכו' וכו' בקרוב אצל החתול שלכם) ואני גם מנסה לעבוד בעולם האכזר הזה ואני גם מנסה לגדל חתולה וכל הדברים האלו הם הרבה יותר מדי. הרבה יותר מדי.
אבל מה, בייק, את לא אוהבת שמלות לבנות ונצנצים וסידורי פרחים?
יודעים מה, דווקא כן. אבל כל כך לא אכפת לי מהם בהקשר אליי ולבחירה שלי לבלות זמן עם הטרול הגדול.
החלטות, החלטות, החלטות. אני מחליטה להילחץ ולבכות.
טויב אז במקום לעשות משהו מועיל ולהיראות כמו אדם מתפקד אני עסוקה בהדחקה. ולכן, אני עושה משהו מאוד מאוד כיף ונפלא - מרתון הארי פוטרים חדש, מחודש ומהנה כמו שלא ראיתם מימיכם. פררר גררר הללויה.
התחלתי בראשון, סיימתי את השלישי, אני ברביעי וכיף לי עד מאוד.
כמו תמיד, הקריאה מזווית של מבוגרת (חה) מוסיפה לי אקשן קריאתי (זה אקשן כזה של חנונים) - יו, ככה היא בנתה את זה! אה, זה רמז להמשך! אוי, הייתי עושה את זה אחרת! זה די כיף ומגניב, האמת, וזה גם קצת מתיש אבל הרבה אדיר. כמו כן, כמו תמיד - הצרות של הארי מצליחות לגמד חלק מהצרות שלי (- אני מתחתנת! בכי בכי! - אני עומד למות! בכי בכי!) והעסק נעשה מהנה במיוחד בתיבול קל של האינטרנט.
אה, מאלפוי הוא בריון וסנייפ עושה טעות משוגעת ואיש (ריינבואו ראוול?!) לא ישכנע אותי אחרת כל עוד לא מעורבות בעניין טובות הנאה. טובות הנאה הן דווקא אחלה.
ביי אני הייתי האופה בתלתלים שמכינה סושי ובוכה, אתם הייתם מאזינים נאמנים, מישהו רוצה לקחת את כל המשפחה המורחבת שלי בהשאלה ולארגן להם חתונה? אני אברח בינתיים לתאילנד, סבבוש?”