ביקורת ספרותית על לבד בברלין מאת הנס פאלאדה
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 1 באוגוסט, 2015
ע"י זה שאין לנקוב בשמו


צבע הכריכה של הספר הזה הוא אפור. ואכן, הצבע האפור הוא הצבע השולט בגרמניה בין השנים 1940 - 1942.
הצבע האפור הוא שילוב של שני צבעים: שחור ולבן. הצבע הלבן מסמל את השלום, את התקווה, את השמחה ואת שאר הרגשות החיוביים. ואילו הצבע השחור נתפס יותר כצבע של כאוס, מלחמה, חוסר תקווה וכל שאר הרגשות השליליים.
באותם שנים, הצבע ששלט אז בגרמניה היה, כמו שאמרתי, הצבע האפור. צבע שהוא שילוב של שחור ולבן. משהו בין תקווה לחוסר תקווה. משהו בין שלום למלחמה. באותה תקופה, המצב היה רחוק מלהיות מושלם ולבן. המפלגה הנציונל - סוציאליסטית עלתה לשלטון. הגרמנים נחשבו לגזע הארי, וכל מי שהוא לא כמוהם (כמו היהודים, למשל) היה נחשב לגזע נחות ביותר, ואם זה לא מספיק אז גם בדיוק פרצה מלחמה. אבל באותה תקופה לא הכל היה לגמרי שחור. הייתה באוויר תקווה, קלושה ככל שתהיה, לשלום עם שאר מדינות אירופה שנגדם נלחמה גרמניה, לסיום המלחמה הארורה ולסיום המיוחל של השלטון הנאצי.
ובאותם ימים, כשהצבע האפור הוא הצבע ששולט במדינה, שום דבר כבר לא יכול להיות בטוח. כל דבר קטן שמתרחש במדינה, יכול להשפיע על המצב ולהפוך בן רגע את היוצרות. הצבע האפור יכול ברגעים כאלה להפוך ללבן, אבל הוא גם יכול להפוך לשחור - ומה שקרה בהמשך, כבר ידוע...

הצבע האפור שולט גם בחייהם של אוטו ואנה קוונגל - בני זוג ממעמד הביניים שבנם היחיד, אוטושן, משרת בחזית הגרמנית. מצד אחד, שחור - בני הזוג קוונגל יודעים שבכל רגע שבנם נמצא בצבא, הוא יכול להיהרג. מצד שני, לבן - התקווה ליום שבנם יחזור מתישהו הביתה, וכל החששות והפחדים יחלפו להם.
אבל יום אחד, מגיעים בדואר חדשות רעות: בנם נהרג במלחמה עם צרפת. בנם נהרג יום אחד בלבד לפני שצרפת נכנעה - אם צרפת הייתה נכנעת יום אחד קודם, כל זה לא היה קורה ובנם של הקוונגלים היה יכול להשאר בחיים. אבל זה לא קרה, בנם של הקוונגלים נהרג במלחמה. וזה לא משנה מי בדיוק ירה בו, כי הוא כבר לא בחיים. ומאותו הרגע שבו החדשות הרעות מגיעות אל ביתם של הקוונגלים, מה שהיה עד לפני זמן קצר צבע אפור, הפך עכשיו לכתם שחור וענקי. הצבע הלבן נעלם לגמרי. ומתוך הכתם השחור והענקי הזה, פורץ הדבר היחיד שעוד נשאר לבני הזוג: זעם. זעם וחוסר אונים. ומתוך הזעם והחוסר אונים הזה, לאוטו קוונגל עולה רעיון בראש. דווקא לו, לאוטו קוונגל, אדם שקט שלא מרבה בדיבורים ושמחפש את השקט ואת החיים הנוחים ושחוסך כל אגורה ואגורה, כזה נייטרלי שלא מעניינת אותו הפוליטיקה וכל הדברים שמסביב - דווקא לו, מכל האנשים, עלה הרעיון להכריז מלחמה על הפיהרר ולגרור לתוכנית הסודית והמסוכנת שלו את אשתו. אבל כמובן שמה שמתכנן אוטו קוונגלד לעשות זה משהו שקט, חשאי, לא אלים. הוא מחליט לכתוב גלויות מחאה נגד הפיהרר ולפזר אותם ברחבי העיר. אמנם זו, כמו שאמרתי, פעולה שקטה יחסית, אבל כזו שמצליחה לעורר הרבה רעש, לזרוע פחד אצל האנשים ולגרום לבלאגן גדול והרבה סיבוכים... המעשה של בני הזוג הוא מאוד אמיץ ומעורר הערכה, אבל אם הם עושים ולו טעות אחת קטנה, אז הכל הלך קאפוט.
בסיפורם של בני הזוג קוונגלד, מעורבים גם שאר דיירי הבניין ברחוב 'יבלונסקי שטראסה', ושאר תושבי העיר: פראו רוזנטל היהודייה הזקנה שחיה בפחד במשך השנים האחרונות, הפרסיקים שמקורבים לאס-אס ולכן מעמדם גבוה יחסית, אמיל בורקאהוזן ואנו קלוגה הבטלנים, טרודל באומן/הרגזל ארוסתו של אוטושן שנהרג, השופט הזקן ברום שכמעט אף פעם לא יוצא מהדירה שלו, הדוורית אווה קלוגה שילדיה נמצאים רחוקים ממנה ואת בעלה היא אינה מוכנה לראות וכל היום רק מחלקת דואר, פראו הטה ופרוליין אנה שונליין, קומוסר אשריך אשר ממונה על החקירה, ועוד שלל דמויות.
האם סוף הסיפור של בני הזוג יהיה סוף טוב? האם הם יצליחו במשימתם ויעוררו תנועת התנגדות חריפה? האם הצבע הלבן יחזור סוף סוף לחייהם? תקראו ותגלו.

כמו למיכאיל בולגקוב, גם להנס פלאדה (שם העט של רודולף דיטצן) היו חיים מאוד מעניינים: מיכאיל בולגקוב חי ברוסיה של סטלין ויצירותיו צונזרו בידי המשטר הסובייטי - הנס פלאדה חי בגרמניה של היטלר, וסירב להתגייס לצבא הנאצי. וגם כאן אפשר לזהות, בין השורות, ביקורת כלפי החיים במדינה מצד הסופר. פלאדה כתב פה סיפור על אנשים טובים, בדיוק כמוהו, שבוחרים ללכת עם הצדק ולא עם הכסף או הפחד. הספר כתוב מצויין, הדמויות בנויות היטב, והתמונה האפלה של החיים בגרמניה היא אכן מדוייקת להפליא. התמונה המדוייקת הזו חושפת בפנינו, הקוראים, עולם שנשלט על ידי חיות אדם. עולם שבו המושג 'חופש ביטוי' היא מילה גסה. עולם שבו יש חשש להגיד דיעה שהיא שונה משל האחר. עולם שבו גם הבית, המקום הכי מוגן שיש, הוא כבר לא כל כך מוגן ושצריך לדבר ממש בשקט אם רוצים שלא ייתלו אותך. עולם שבו החברים שלך מוכנים להלשין ולבגוד בך תמורת כמה מארקים עלובים. עולם שבו חייבים להפגין נאמנות למולדת ואסור בתכלית האיסור לבגוד בה. עולם שבו הצבע השחור מתחיל לגבור על הצבע האפור וכמעט ולא נשאר כבר לבן.
19 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 3 שנים ו-6 חודשים)
תודה, אוקי. גם מזג אוויר, וגם רגשות כמובן. תודה, כבר אמרתי...
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 3 שנים ו-6 חודשים)
תודה רבה רבה לך, אניטה! אני כל כך שמח לשמוע.
תודה? אני זה שצריך להגיד לך תודה!
אוקי (אורית) (לפני 3 שנים ו-6 חודשים)
ביקורת מאוד יפה לספר טוב מאוד. העולם אז ולפני אותה התקופה ומאז ועד היום - צבוע באפורים. בהמון גוונים אפורים. גם אני כטוביה - מייחסת את האפורים בכריכה לאוירת האפור שמשרה מזג האויר, ובעיני דווקא לכתם האדום יש איזו עצמה ואמירה. ביקורת מאוד יפה - כבר אמרתי...
אניטה (לפני 3 שנים ו-6 חודשים)
זשלבי, איזו ביקורת מעולה!
לכל אורך הספר הרגשתי בדיוק כמוך ולא יכולתי לתאר את זה מדיוק ממך.
תודה!
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 3 שנים ו-6 חודשים)
רב תודות, טוביה.
אני מסכים אתך, מזג האוויר בגרמניה הוא די אפרפר. האפור שאני כתבתי עליו, הוא אפור מטאפורי, על פי התחושות שהרגשתי לאורך כל הספר הזה.
ואתה לגמרי צודק. כמו שאמרתי, בימים שבהם הצבע האפור הוא הצבע ששולט בגרמניה, הצבע השחור מתחיל לגבור על האפור וכמעט ולא נשאר לבן (אולי חוץ מכמה נקודות לבנות קטנות, כפי שהיטבת לתאר).
אמנם יש הרבה דמויות בספר שלבן שחור משחור, אבל יש גם כמה, גם אם מעטים, שלבם טוב כמו הקוונגלים, טרודל, ינוקא וגריגולייט, רוזנטל, השופט ברום, הכומר שבבית הסוהר. (אבל כן, יש יותר אנשים רעים, או אנשים שמתעלמים ופוחדים).
אני דווקא חושב שלבם של הקוונגלים הוא לא שחור. אלמלא היו מאבדים את בנם, סביר להניח שהם היו בצד של המתעלמים, אבל לבם אף פעם לא היה שחור. הם לא היו רעים, הם פשוט לא היו מתנגדים, זה הכל.
החלום הזה אכן התרחש במציאות, לצערי הרב.
זשל"ב
tuvia (לפני 3 שנים ו-6 חודשים)
תרשה לי לקרוא בשמך זה שאינו... ביקורת יפה!
בקשר לאנליזה שאתה עושה לצבעים בשילוב לצבע הכריכה תרשה לי קצת להוסיף.
אכן צבע האפור מתאים כמו כפפה ליד. אבל אני הייתי מיחס אותו לצבע מזג האוויר ולא לצבע
המתאר את תושבי ברלין.
אישית הייתי צובע אותם בצבע שחור משחור ופה ושם הייתי זורה נקודות לבנות אבל לא יותר מידי.
במיוחד כשאנו קוראים בספר וכל הדמויות המצויירות בו הן בעלי לב שחור משחור.
גם בני הזוג היו יכולים להיכלל בנקל כחלק מאנשי השחור אלמלא בנם יחידם לא היה נהרג בקרב , דבר שדחף אותם לצד המתנגדים.
אני רק שואל איפה הם היו רק שנה לפני? כאשר ב1938 היה ליל הבדולח? כאשר היה האנשלוס באוסטריה?
או כאשר היה משבר הסודטים? בכלל, נראה שרב בני העם הגרמני היו שרויים במין חלום נהדר שבו הפירר מנהיג אותם מהצלחה אחת לאחרת מבלי שתיפול ולו טיפת דם גרמני אחת, וזאת כאמור עד שהם נפלו בפח שטמנו לעצמם, תוך כדי זה שהפיהרר מושך אותם למלחמת עולם, שסופה מי ישורנו.
טוביה
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 3 שנים ו-6 חודשים)
חני - כתבת תגובה יפה. תודה לך.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 3 שנים ו-6 חודשים)
לנופר ולפואנטה - נכון שללבן יש גם קונוטציות שליליות בחלק מהמקרים ויכול להיות שלשחור גם יש קונוטציות חיוביות, אבל ללבן שאני מתכוון אליו יש קונוטציות חיוביות ולשחור שאני מתכוון אליו יש קונוטציות שליליות (לא קשור לגזענות, זה פשוט ככה).

אבל תודה לכן, בכל מקרה.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 3 שנים ו-6 חודשים)
תודה רבה, לי יניני! ראי את מה שכתבתי לעמיר.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 3 שנים ו-6 חודשים)
עוזי, אף פעם לא ניסיתי לערבב ירוק, כחול ואדום, אבל כנראה שאתה צודק. אבל עד עכשיו חשבתי שזה רק שילוב של שחור ולבן. טוב, משהו חדש, תודה.
אני אוהב את כל העונות. אני מצליח למצוא בכל אחת מן העונות דברים טובים, למרות שיש כמובן גם חסרונות. אולי בקיץ חם מאוד, אבל יש חופש ואפשר ללכת לים ויש גם מזגנים. אולי בחורף קר, אבל זה נחמד להקשיב לגשם שמתדפק על החלון ועל האוויר הצח וחוץ מזה תמיד אפשר להשתמש בחימום. אביב זה פריחה, סתיו זה נשירה של עלי שלכת.

באמת יש משהו אפרפר כזה בסתיו. גם את הסתיו אני אוהב מאוד מאוד.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 3 שנים ו-6 חודשים)
תודה רבה לך, עמיר! אני חושב שהלבן כפי שאני מציג אותו דווקא כן היה קיים, אבל בכמויות קטנות. כי בתחילת המלחמה עוד הייתה תקווה לאנשים שהיא תסתיים מהר והכל יחזור לקדמותו. ובאחד הפרקים בספר הזה כתוב שאנשים קיוו שהמלחמה תסתיים. זה כתוב במפורש, לא יודע אם אתה זוכר את זה אבל אני כן.

התקווה תמיד הייתה קיימת. תמיד.
חני (לפני 3 שנים ו-6 חודשים)
מלחמה וכאוס תמיד באותו צבע,הצבעים צצים עם התקווה והחלומות .כתבת סקירה כל כך יפה.
פואנטה℗ (לפני 3 שנים ו-6 חודשים)
לאפור יש המון גוונים והוא הצבע השולט בעולם גם היום.
הרוב הדומם הוא בגווני אפור.
המיעוט הדומיננטי מתחלק בין לבן לשחור.

ללבן, אגב, יש גם קונוטציות שליליות: סמל לכניעה (דגל לבן) או בגדי אבל לבנים שנהוג ללבוש במדינות מסוימות בעולם, וגם עלבון, שקרים או הלבנת כספים...
no fear (לפני 3 שנים ו-6 חודשים)
למען האמת, לבן מסמל גם מוות. אתה יודע, כי גופות הן לבנות.
לי יניני (לפני 3 שנים ו-6 חודשים)
ביקורת מצויינת. חושבת בדיוק כמו עמיר
עוזי (לפני 3 שנים ו-6 חודשים)
לא רק שחור ולבן, זשל"ב. גוונים נפלאים של אפור מתקבלים גם משילוב (ביחסים שונים) של ירוק-כחול-אדום.
אגב, מכל עונות השנה, הסתיו הוא האהוב עלי.
(לפני 3 שנים ו-6 חודשים)
ז"שי - ספר מעולה. ביקרת גם!. לא חושב שהלבן כפי שאתה מציג אותו היה נוכח אז. או היום.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ