זה לא הספר הראשון של באלדצ'י שאני קוראת, ובכל זאת הופתעתי מהטוויסט לקראת סיום. בגדול העלילה דיי קלאסית-הרעים מול הטובים.
מושחתים בצמרת השלטון שכל מה שמעניין אותם זה כח או כסף, או שניהם יחד, ושאף אחד לא יעמוד בדרכם...
מולם ניצבים חוקרינו החסונים קינג ומקסוול, עם עוד חברים. שימו לב לדמותו של אדגר רוי- הנאשם ברצח כפול 6, נהניתי מתיאור העולם הפנימי שלו.
בגדול ספר מומלץ להתרחק מהכאוס של המציאות שלנו.

ב"ה
בדר"כ אני לא מרשה לספרים לקפוץ תור ומשתדל לקרוא לפי סדר הרכישה, כדי שלא יריבו לי על המדף. "האיש השישי" פשוט היה חוצפן וכשהחזרתי את קודמו הוא פשוט זינק לי לידיים בלי שום התחשבות בחבריו. אבל גם לא החזיק שם מעמד הרבה זמן.
כמו שאומרים, בלעתי אותו - לא היה צריך אפילו גרעינים שחורים לליווי.
יש לי מין הזיה כזאת שזה היה הכי טוב של באלדאצ'י שקראתי עד היום. איך הוא עושה לי את זה ?!
מחכה להבא בתור שלו - במבצע הבא.
יש כאלה שכותבים פה נגד מיחזור - זאת בדיוק הסיבה שאני קורא את באלדאצ'י - אני רוצה עוד ועוד מהטוב הזה.

ספר מתח מעולה, לפי מיטב המסורת של באלדאצ'י. מרדף זרוע גופות, קצב מהיר, טוויסט אחרי טוויסט עד לסוף המפתיע.

דיוויד באלדאצ'י מכוון פנס אל מחשכי מערכת הבטחון האמריקאית בסיפור עלילה מרתק.

קראתי בנשימה אחת. ממליצה מאוד לחובבי הז'אנר. ולמי שעוד לא מכיר את דיוויד בלאדאצ'י ואוהב ספרי מתח- כדאי להכיר!

במילה-אכזבה-
לעומת "משחק השעות" ו"צדק אלוהי" המצויין.
בשני מילים- קשקוש בלבוש.
ובשלוש- אוכל את הראש.
העלילה סבירה אם כי נגררת מעט והספר הופך להיות מעניין ממש בסוף עם תפנית לא צפויה.
דמויות מעניינות כמו בעל הזיכרון האבסולוטי ויכולת הניתוח המדהימה שערכו אדיר לשירותי המודיעין האמריקאי.
אבל-ואבל גדול-
עמוס תיאורים מיותרים ומשעממים-מי לבש מה,מי שתה קפה חם מדי,מי הזמין מה במסעדה, הבית הגדול והיפה עם כך וכך חדרים ב...
מישל האוהבת לנטרל אנשים בבעיטה בברך עם תיאור אנטומי של מבנה הברך.
איך אמרו בסיינפלד- יאדה יאדה יאדה....
אי אפשר שלא לחשוב שכאן המחבר מנסה בכוח להוציא ספר עבה יותר.
מצאתי את עצמי קורא חלקים מהר ומדלג על תיאורים משמימים כאלה.
היה אפשר לחסוך מלל מיותר ומייגע ולקצר את הספר בעשרות עמודים.
ומשפטים מטופשים כמו "הקשר ביניהם היה חזק כמו מיליון יהלומים שזורים זה בזה ומצופים בטיטאניום".
נו, באמת.מנין זה בא?
בכלל לא משהו.דרעק.

לאחר שקיבלתי המלצות מאד חמות מחברותי התחלתי לקרוא את הספר בשמחה ו....
התאכזבתי.

העלילה איטית בטירוף, עם המון דפים מיותרים וחסרי משמעות שפשוט דפדפתי הלאה,
לא מעט בלבולי מוח,
לא הפסקתי לקרוא את הספר במחשבה שחייבת להיות התפתחות משמעותית בעלילה, איזושהי נקודה שממנה העלילה תתחיל לתקתק (הרי זה ספר מתח, לא?) שיהיה איזשהו ריגוש.
וזה הגיע בבערך עמוד חמישי מהסוף.
תודה באמת.

בזבוז זמן.

ספר טוב על אנליסט שמנתח את כל המידע של סוכנויות הביון של ארהב ובני בריתה אשר נחשד ברצח שישה אנשים .
מכאן מתחילה עלילה שמחזיקה את הקורא עד סופו של הספר גם אם אין הפתעות בעלילה הראשית של הספר צפויות הפתעות בסוף הספר .
מומלץ

עוד ספר מצוין של דיוויד באלדאצ'י.
הספר החמישי בסדרה מפגיש את מישל ושון עם חקירה שאמורה להיות פשוטה, סיוע לעו"ד, חבר ותיק של שון, בהגנה על נאשם ברצח.
אבל כבר בתחילת הסיפור מתברר ששי בו הכל פרט לחקירה פשוטה. הנפשות המעורבות, האירועים שמתרחשים מסביב למישל ושון, הארגונים והגופים המעורבים, הכל מסובך ולא מתאים לפרשת רצח של אזרח מהשורה.
האירועים רודפים זה את זה, התככים מסתבכים והולכים, לא ברור מי ה'טובים' ומי ה'רעים', ובמרכז כל הסיפור - מישל ושון מנסים להגיע אל האמת, לסייע ל'טובים', ולהישאר בחיים גם

אמנם עוד לא סיימתי לקרוא את הספר, אבל אין ספק: אכזבה.
באלדאצ'י אוהב לזרוק אלפי עובדות, כדי שנחשוב שצמד החוקרים מתוחכמים במיוחד. נו, באמת, בשטף כזה של בלבולי מח לא נתקלתי מזמן. כנראה שהאמריקאים כ"כ אינפנטילים שקל מאוד לבלבל אותם עם שטף העובדות המיותר לחלוטין הזה.
הספר מפוצץ בסטראוטיפים וקלישאות על הארגונים החשאיים באמריקה, מאבקי היוקרה בתוכם וביניהם לבין המשטרה.
ומשהו שמטריד אותי כל הזמן: מי, לכל הרוחות, משלם לצמד הבלשים הנועז על כל ההשקעה בחקירה המתנהלת כאן?
בקיצור: חינטרוש מחונטרש.

ספר מתח לא רע אך קראתי לא מעט ספרי מתח טובים ממנו.
שקלתי לתת לו ציון 3 אך - כמו תמיד - עשר העמודים האחרונים גרמו לעליית הציון ל-4.