ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 24 ביוני, 2015
ע"י zooey glass
ע"י zooey glass
זה קורה אחת לכמה זמן, כשהאלוהים הטוב והמטיב מרחם עלינו:
איזה אחד, סופר או עיתונאי, מישהו מוצלח מכל הבחינות אבל שנוטה ללכת לאיבוד כמו היה איזה בלש בפילם-נואר, מישהו שאוהב מילים אבל איבד את השליטה עליהן והוא קצת מסוכסך עם עצמו וקצת הסתכסך עם העולם, ואותו מישהו מוצא פתאום אובססיה, כלומר איזה עניין שלא נותן לו מנוח, והוא נדבק בעניין הזה כמו היה איזה בלש בפילם-נואר ויוצא לגלות מהו בדיוק אותו עניין וכותב עליו ספר.
זה קרה לנו עם "פרוייקט לזרוס" כשאלכסנדר המון חקר את פרשת מותו של לזרוס אורבוך, וב"האבודים" כשדניאל מנדלסון חקר את היעלמותו של שמיל, אחיו של סבו, בתוך התופת של הכיבוש הנאצי, וזה קרה שוב כשחויר סרקס שמע במקרה על הוצאתו להורג של רפאל סנצ'ס מסס.
הכריכה האחורית כבר תיקצרה היטב עבורי: "תעלומה מרתקת מתקופת מלחמת האזרחים אינה נותנת מנוח לחויר סרקס, עיתונאי ספרדי מתוסכל החולם להיות סופר מצליח. הוא יוצא לדרך ארוכה של איסוף מידע וראיות ומתחקה אחרי קורותיו של סופר ידוע, אחד האידיאולוגים החשובים של הפשיזם בארצו, הנמלט מהוצאה להורג. במהלך המרדף אחריו ניצל האיש הודות לחייל רפובליקני, המבחין בו אך בוחר לנצור את נשקו."
אלא ש"בסופו של דבר לספרים יש תמיד חיים משל עצמם", וכפי שקורה לפעמים (אבל לעיתים רחוקות מדי), ספר שהתחיל כמשהו אחד מסיים כמשהו אחר לגמרי, כמו התבגר תוך כדי הכתיבה ושינה את פניו, עד סיום מושלם וכואב ומדברי להדהים. אני אוהב ספרים כאלה, קטנים וממזריים, שרצית לקרוא לפני שנים כי קראת איזה ביקורת באינטרנט ועבר זמן רב עד שהשגת וכשהשגת קראת בהם מיד, ובלי שום סיבה מוצדקת, והם בתמורה קוראים בך והופכים בך ועושים בך בלאגן.
את מה שעברתי עם הספר לא אפרט: זה מסוג הסיפורים שראוי לשמור ליומן האישי או לשיחה עם מישהו שקרא ויבין (וגם, הביקורת של סוריקטה מדויקת מאוד לטעמי ותענה על תהיות שעשוית לעלות אצל המסתקרנים), אבל כן אציין שיש משהו לוכד בסיפורים שקרו באמת. נכון, רומני מופת לא חסר, אבל תמיד נדמה שהמרחק הבדיוני קצת מקהה את העוקץ. שהרי רק בסיפורים אמיתיים הדם שנשפך הוא דם אמיתי - ובכל השאר - לא.
"אבל כל המלחמות מלאות סיפורים בדויים, לא?"
"רק בעני מי שלא חווה אותן. רק בעיני מי שמספר אותן. בעיני מי שיוצא למלחמה כדי לספר אותה ולא כדי להילחם. איך קראו לאותו סופר אמריקאי שנכנס לפריז?"
"המינגווי."
"המינגווי, כן. ליצן שכמוהו."
***
ובשוליים, ב-נ.ב, אספר שרוברטו בולניו מופיע כאן לתפקיד אורח, אותו בולניו שב-2006, כשהתרגום העברי של 'חיילי סלמיס' יצא, מעטים הקוראים הישראליים שהכירו אותו, בעוד בימים אלה ספרו האחרון מכר בשבוע יותר מאלף עותקים. עוד כמה מעשרות השמות הספרדיים הזרועים לאורך הספר טומנים בחובם סודות ספרותיים שכאלה?
10 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
zooey glass
(לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
רץ - אם אתה אוהב את ספרד הספר הזה הוא כמעט חובה מבחינתך
|
|
|
zooey glass
(לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
תודה למגיבים :)
|
|
|
רץ
(לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
יופי של ביקרות מעניינת - על נושא שתמיד ריתק אותי - ספרד
|
|
|
חמדת
(לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
נהדר.
|
10 הקוראים שאהבו את הביקורת
