לפעמים לוקח לי זמן להבין למה ספר מסויים הזיז בי כל כך הרבה, במיוחד כשההתרגשות לא מגיעה בבת אחת, כשזה מתחיל בסוג של שיוויון נפש, וכשהספר, אין בו משהו בולט, בומבסטי, שום התראה על מה שהוא עתיד להיות.

כשהתחלתי לקרוא היה ברור לי שאני זקוקה למבוא. את מלחמת האזרחים בספרד אני מכירה בעיקר תחת הרושם של "למי צלצלו הפעמונים", ושם, למרות הנוכחות האכזרית של המלחמה, היא היתה צבועה בגוונים מאד רומנטיים. אז קר

זה קורה אחת לכמה זמן, כשהאלוהים הטוב והמטיב מרחם עלינו:
איזה אחד, סופר או עיתונאי, מישהו מוצלח מכל הבחינות אבל שנוטה ללכת לאיבוד כמו היה איזה בלש בפילם-נואר, מישהו שאוהב מילים אבל איבד את השליטה עליהן והוא קצת מסוכסך עם עצמו וקצת הסתכסך עם העולם, ואותו מישהו מוצא פתאום אובססיה, כלומר איזה עניין שלא נותן לו מנוח, והוא נדבק בעניין הזה כמו היה איזה בלש בפילם-נואר ויוצא לגלות מהו בדיוק אותו עניין וכו

אחת לכמה חודשים אני נתקל באיזה ספר שכל כך כיף לי לקרוא עד שאני מוכרח להפיץ את הבשורה בכל מקום אפשרי. אז אל תבזבזו עוד רגע ורוצו מהר לקרוא את הספר הנפלא הזה, שכבש אותי בקסמו כבר מהעמוד הראשון.
הספר "חילי סלמיס" מבוסס (ברובו) על עובדות אמיתיות והוא פרי עבודת מחקר מעמיקה של הסופר על מלחמת האזרחים בספרד.
<mark>חויר סרקס</mark> שוזר כאן כמה סיפורים ביחד, סיפורו האישי כסופר מתוסכל, סיפורו האמיתי של סנצ'ס מסס, ממנה

אריאנה מלמד מ"YNET" חלקה שבחים רבים בסקירתה לספר הזה ואף כינתה אותו "יצירת מופת". למרות שנראה לי מוגזם לכנות כך ספר שזה עתה יצא לאור - לפחות במהדורה המתורגמת שלו, לא עמדתי בפיתוי (אני בד"כ קונה "משומשים") ורכשתי עותק חדש.

להלן תקציר הסיפור כפי שהוא כתוב ע"ג העטיפה האחורית:

"תעלומה מרתקת מתקופת מלחמת האזרחים אינה נותנת מנוח ל<mark>חויר סרקס</mark>, עיתונאי ספרדי מתוסכל החולם להיות סופר מצליח. הוא יוצא לדרך א