ביקורת ספרותית על המצאת הכנפיים מאת סו מונק קיד
ספר מעולה

---

עלילת הספר מתרחשת בתחילת המאה ה-19 בתקופה היותר אפלה של אמריקה. תקופת העבדות,הצפון והדרום,מלחמת אחים.

לצד זוועות רבות שהיו ושישנן עדיין בעולם אל לנו לשכוח את זוועת העבדות.

זהו סיפורן של שרה והטי (הנדפול) שרה,בת למשפחת אצולה לבנה בדרום. אנשי ספר ורוח,אנשי עסקים ואנשי צדק.

הטי,שפחה שחורת עור במשפחתה של שרה.

סיפורן של שתי הנערות מתפרש לאורך שנים רבות החל מילדותן ועד היותן נשים בוגרות.

הטי ניתנת כמתנת יומהולדת לשרה. כן,ילדה נקשרת בסרט מתנה ומוענקת כמתנה לילדה אחרת להיות שפחתה הצמודה. אלא ששרה,כבר כילדה היתה דעתנית והבינה שאין זה נורמלי וסירבה לקבלה מה שלא עזר לה כמובן.

גם שרה וגם הטי הן נשים כבולות.

האחת,שפחה כהת עור כבולה לעבודתה,כבולה לעונשיה,להצלפות,לשנאה והתעללות. השניה,מובחרת לכאורה בעלת עור לבן כבולה למוסכמות החברה מעצם היותה אישה.

לצידן של הטי ושרה ישנן עוד שלל דמויות חשובות לא פחות בספר. אמה של שרה, אשה שתלטנית ואכזרית ואמה של הטי,שרלוט אשה מופלאה שלמרות כל שנות עבדותה לא איבדה את הרצון להיות אישה חופשיה והעבירה את תשוקת החופש הזה לבתה.

אמה של הטי מלמדת אותה לעוף,מספרת לה על עברה. לא לעוף במובן הפיזי כמובן אלא לעוף בנפש וזו הסיבה שלמרות היותה שפחה כבולה היא מרגישה חופשיה. מרגישה חופשיה יותר מחברתה הלבנה.

דיכוי הנשים בתקופה הזו מזעזע לא פחות. החובה של אישה להיות נשואה,אמא,לעסוק רק בדברים ‘נשיים’ . לנו זה נראה רחוק ואולם,בזכות שרה ונשים כמוה שלא רק התנגדו לעבדות אלה השמיעו ,דברו ואף נודו מהחברה. הן לחמו על זכות הנשים לחשוב,לדבר,להביע דעה בזכות אלה ועוד יש לנשים מעמד שווה. עדיין ישנם מדינות ודתות חשוכות והספר נותן תקווה שגם לשם תגיע הקידמה,גם שם יבינו שנשים הן בני אדם כגברים.

קשה עד בלתי ניתן לדמיין ילדה קטנה שמעבירה את כל חייה בעבדות. בלי תקווה, עם פחד תמידי שמא תימכר ותורחק לנצח ממשפחתה,פחד מעונשים פיזיים לא אנושיים. קשה לא פחות לדמיין נערה דעתנית בעלת רצון עז ללמוד,להביע את דעתה והיא מושתקת בזלזול רב פעם אחר פעם כאילו אינה בן אדם שווה בין שווים.

הספר כתוב ומתורגם בצורה אותנטית ויפה. לא קל להעביר את מבטא הדיבור הדרומי הכבד והדבר נעשה בספר בהצלחה רבה. תיאורי הים והאוניות מרחוק,תיאורי שפע הבגדים והבדים ,צורת התפירה של האם ובתה כתובות בצורה כזו שבמשך הקריאה אנו יכולים ממש לראות לנגד עינינו את הזמן,האוירה והתקופה.

“שלא תזכרי אותי ככה.שלא תזכרי אותי שפחה ועובדת קשה. כשתחשבי עליי את תגידי,היא בחיים לא היתה שייכת לאנשים האלה. היא בחיים לא היתה שייכת לאף’חד חוץ מעצמה.”

» ביקורות נוספות של avigailpc
» ביקורות נוספות על המצאת הכנפיים