ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שבת, 9 במאי, 2015
ע"י Braveheart
ע"י Braveheart
סיימתי את הקריאה של המחזה הנ"ל ביום וחצי. הוא לא ארוך כל כך, אבל יש בו הרבה חומר למחשבה. קראתי בחיי כמה מחזות, אני לא יכול להגיד שזו הסוגה המועדפת עלי לקריאה (ראו לעיל ביקורת שלי על "מותו של סוכן" של ארתור מילר), אבל בכל זאת התחברתי. האם זה בגלל שליוויתי השנה קבוצה של שמיניסטים לפולין? האם זה בגלל שרכשתי לעצמי ספרייה קטנטנה של "ספרים למשלחת לפולין" בשביל הנסיעה? (ראו רשימת קריאה שלי "ספרים למשלחת לפולין") או אולי זה בהשראת יום השואה האחרון שבו שמעתי עדות חייה מפיה של ניצולה? (שתזכה לחיים טובים וארוכים). בכל אופן, זה נוגע בי לקרוא על הקשיים של העולים מאירופה לארץ ישראל.
סוגת המחזות היא קשה לקריאה, בעיקר למי שרגיל לצפות הרבה בטלוויזה, שבה המוח מקבל פלט שמחדיר לתת מודע את התפאורה ואת המראה של הדמויות. במחזה זה הפוך לגמרי - אתה יכול למצוא את עצמך קורא שורה שלמה ורק בסוף השורה חוזר לבדוק מי בעצם אמר אותה. זה קשה להכנס לראש של מחזה, אבל קשה עוד יותר להגיע לקריאה רציפה כאילו זה ספר.
המחזה ילדי הצל, נכתב בצורה נפלאה בידי המחזאי (לא הסופר) בן-ציון תומר ב1963, הוא מתאר את ארץ ישראל בתקופתו בעיניו של חייל משוחרר שעלה לארץ כילד, לאחר שהוריו העידו עליו שהוא יתום כדי שיזכה להמלט מידי הצוררים. החיים בארץ היטיבו איתו, ובנקודה בזמן בה המחזה מתחיל יש לו אישה שהוא אוהב, יש לו חברים ויש לו חיים טובים בתל אביב. אבל העבר רודף אותו, הוא לא מפסיק לחלום סיוטים על הוריו, והוא מנסה להדחיק את הרגשות שלו. זהו מחזה קצר כל כך אבל טעון כל כך במתח שבין העולים הישנים לחדשים, בין הצברים לעולים, בין העבר להווה (של 1963) ובין הדברים שנשארו מאחור לבין מה שצופה העתיד.
ילדי הצל נכנס אצלי לרשימה מומלצת לפני פולין משתי סיבות: 1. הוא קצר - ויש תלמידים שבקושי מוכנים לקרוא משהו במהלך המסע הזה אז לפחות שיקראו משהו קצר. 2. הוא מדבר על כל הדברים שלומדים עליהם בהכנה - החיים היהודיים, הקושי הנפשי, ההתמודדות עם העלייה, הבריחה, היהודים בעלי התפקידים בשואה, חיפוש בני המשפחה וכו...
לסיכום, מעניין מאוד, ומעלה הרבה מחשבות על החיים שלנו כאן בארץ גם כיום.
2 קוראים אהבו את הביקורת
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
