“אסופת הסיפורים הקצרים על המערב הפרוע, "האישה משבט טונטו" (הוצאת מודן, 1999), שכתב אלמור לאונרד הוא ספר מבדר ומהנה, הן לחובבי המערבונים והן למי שאוהב סיפורים שנונים, מלאי הומור, מתח ותפניות משעשעות. גיבוריו הם נשים וגברים אמיצים, שיכולים לאתגרי הטבע והאדם גם יחד. בוקרים קשוחים, אינדיאנים, חיילים וסיירים, כולם גם יחד נדרשים להתמודד עם המערב הפראי והפרוע.
בסיפור הקצר "רגע של נקמה" מצא עצמו גשש לשעבר בעימות מול בעל אדמות בגלל הסיבה היחידה שחשובה – אהבה. "שמו של הגשש היה פיל טריט. בעבר היה חייל, צייד תאואים ומדריך פרשים, ויצא לו שם של לוחם שהרג שלושה אנשים: שניים מהם בטסקונה, כשניסו לגנוב את העורות שלו; והשלישי באנטון צ'יקו, ניו מקסיקו - עריק מן הצבא ששלף אקדח וסירב לחזור לארץ האפאצ'ים. רק שלושה, אבל היריות בוצעו היטב, לעיני עדים, ולא נדרש יותר מזה כדי לרכוש מוניטין" (עמוד 251). טריט התאהב בבתו היחידה והיפה של איבן קרגוסן, מגדל בקר עשיר בעל אדמות, והשניים נישאו בהיחבא. קרגוסן לא ראה את הנישואין בעין יפה, וכך גם עוזרו הבכיר, ליאו פייק. באחד הערבים, ביקרו פייק וכמה מאנשיו את טריט בביתו. טריט התעמת עמם, ופייק שנשא פנס ביקש לחבוט בו, אבל אז "ראה את טריט זז, כשהאקדח פתאום בידו, ובאותו רגע ירה טריט" (עמוד 261). פייק נפגע בזרועו, שמט את הפנס, שלח יד אל "הקולט שלו, ואחר כך עשה חצי סיבוב ונפל על הבית, כשטריט שוב ירה והקליע השני פגע בו" (עמוד 261). הפעם פגע בו טריט בזרוע השנייה. "יש לך שני דברים לזכור. אחד, שאתה לא חוזר הנה יותר. ושתיים, שהייתי יכול לכוון למרכז ולהרוג אותך" (עמוד 261). פייק, כאמור, יצא מהתמונה, אבל האם יהיה זה מספיק בכדי לפייס את כעסו של קרגוסן?
בסיפור "שלוש – עשר ליומה" נדרש פול סקאלן, סגן מרשל, ללוות את האסיר ג'ים קיד לכלא יומה. קיד, שעמד בראש כנופיית שודדי דרכים. "עבדתי בחווה על יד הנהר פּנטנוֹ, כשננָה הזקן השתחרר ועשה שמות בעמק סנטָה רוזָה. הצבא הסתובב במעגלים, והמַרשַל של מחוז פּימָה ארגן קבוצה שתעזור לו. עקבנו אחרי האפּאצ'ים כמעט כל האביב. המַרשַל ואני הסתדרנו טוב בינינו, אז הוא הציע לי תפקיד הסגן אם אני רוצה" (עמוד 212), סיפר סקאלן לקיד. האסיר ואחרים הציבו לאורך הסיפור (שעובד פעמיים לסרט) שורה של אתגרים, אבל כשחבריו של קיד הגיעו לנסות לשחררו מהמעצר, רגע לפני שסקאלן עלה עמו לרכבת הוא ניצב בפני אתגרו הגדול ביותר. "דממה השתררה לרגע קט שנראה ארוך. קיד היסס. סקאלן הסתכל על פרינס מעבר לכתפו של קיד וראה את שני האקדחים. אז נעלם קיד, התגלגל על הרצפה, והאקדחים התרוממו, בזה אחר זה. בלי לזוז לחץ סקאלן על שני ההדקים של הרובה" (עמוד 220). פרינס נהרג, אבל מה על האחרים?
בסיפור החותם את האסופה, "צרות בתחנת רינדו", נקלע רוס קורזן למצב ביש של ממש כשהאפאצ'ים צרו על תחנת האספקה ברינדו. "רוס קורזן הכיר אפאצ'ים מכיוון שנלחם בהם. הוא היה ממונה על הגששים בפורט תומס במשך ארבע שנים, ואחר כך, במשך שלוש שנים – עד שלשום – היה ממונה על תת־הסוכנות של המסקלרו בשמורת פינלנו" (עמוד 298). עתה, הוא נדרש ללחום בהם, כנגד רצונו, משום שמנהיגם עלה שוב על נתיב המלחמה. "מקצה הקרבין שלו פזל קורזן לעבר שלושה לוחמים שהתקרבו בזיגזג לעבר הסככה. אחר כך יצאו השניים הקיצוניים מטווח ראייתו והוא ירה. המסקלרו נפל מייד. כשהרים את הרובה, הסתובבו השניים האחרים במהירות וחזרו אל החומה. הוא שוב כיוון. אחד מהם היה על החומה, והוא הרים את הקנה במקצת ולחץ על ההדק, והלוחם נפל לצד האחר" (עמוד 320). בשביל לדעת כיצד נחלץ קורזן מהמצור שהטילו האפאצ'ים על תחנת רינדו צריך לקרוא את הסיפור.
אף שזכה לעיקר פרסומו בזכות ספריו המשעשעים על עולם הפשע, שבהם ברא טיפוסים קשוחים, שנונים ומבדרים כמו המלווה בריבית צ'ילי פאלמר, המרשל ריילן גיבנס ואחרים, החל לאונרד את הקריירה שלו כסופר מערבונים, וניכר מאסופת הסיפורים הזו, שכולם בה נהדרים, שכוחו בז'אנר זה רב. מומלץ בחום.”
