בימים אלו של קורונה, כל ספר נחשב למשאב. במערכת צפיות זאת לקחתי ספר זה לקריאה והנה אורו עיני, הספר רלוונטי.
לפני כ 200 שנה, שלטה אוסטריה על מספר מדינות או נסיכויות וביניהן הונגריה המפולגת , בודה ופשט. איגנץ זמלווייס, ילד סקרן , חקרן שאינו חושב בתלם, מצליח כבר בצעירותו להרגיז את הסביבה בשאלות שדורשות מחשבה. מערכת ההוראה של התקופה, שאינה מסוגלת להתמודד אתו מענישה אותו. למזלו, הוא מקבל רוח גבית מאביו, חנווני שמצליח להחזיק את המשפחה במעמד הביניים.
איגנץ מגיע לבית הספר לרפואה בווינה ומתמחה במיילדות.
באותה תקופה היו בתי היולדות לבתי חרושת למוות עקב "קדחת הלידה". מחלה מסתורית שיוחסה לאדים מסתוריים, שינויים בפיזיולוגיה של היולדת בזמן הלידה ועוד השערות שהיום נראות הבלים.
זמלווייס מגלה את "שרשרת ההדבקה" שנשאיה הם ..הרופאים שעברו מיולדת ליולדת מיששו ותקעו אצבעות היכן שצריך, מבלי לרחוץ ולחטא את ידיהם ולו פעם אחת.
אות הכבוד של רופא היה מעיל מוכתם ומרובב בדם וכתמים אחרים, דבר המעיד על מקצועיותו ומסירותו.
הסיפור הוא המאמץ של זמלווייס להנחיל את הצורך להיגיינה וחיטוי של עבודת הרופא.
וכאן נכנסת ה.. פוליטיקה. ראשי המחלקות הם מינוי ממלכתי, להם פרקטיקה "מוכחת" רבת שנים, לא יתכן שכל מתמחה יכתיב נהלים העולים על דעתו. מה עוד שהם דורשים תקציב להחלפת סדינים, חיטוי רצפות וכלים רפואיים והטרחת הרופאים בין אם הם מתמחים או מנהלי מחלקות בחיטוי ידיים, כי הקורונה, סליחה התבלבלתי, הקדחת אינה מבחינה בין מומחה להדיוט.
הדבר המדהים הוא שניתנה הזדמנות לזמלווייס להוכיח את טענתו. שימוש בתרבות ההיגיינה האישית הורידו את אחוז התמותה למספר מזערי.
גם החלטה של מועצת הרופאים של אוסטריה לקבל את המתודה של זמלווייס לא גרמה לשינוי מדיניות מסיבות של אגו, או אינטרסים אחרים. לעומת זאת היא גרמה לעיכוב הקידום שלו בווינה וחזרתו להונגריה.
הניסיון שלו להפיץ את תורתו על ידי מתמחים שבאו לוינה, בירת העולם בתקופה ההיא, לא צלחה, כי מנגנוני השליטה היו זהים בכל העולם, בין אם זה אנגליה, צרפת (טוב הצרפתים ידועים שהם מלוכלכים), שבדיה או מקומות אחרים.
זמלווייס הצליח בבית החולים שלו בהונגריה. פרסומיו והראיות שהוצגו בהם נדחו במוטו "נא לא לבלבל אותנו עם העובדות יש לנו הסבר משלנו".
התורה שלו נקלטה רק כחמישים שנה לאחר מותו עם מות הדור שלא ידע על אפשרות אחרת.
הספר כתוב יפה, אמנם העברית ארכאית מעט, אבל אינה מפריעה לקריאה השוטפת, מה עוד שהעלילה יוצרת מתח בקריאה.
בל נסתכל על התקופה ההיא כ"פרימיטיבית", זאת תקופה של גילויים וקפיצות מדרגה בתחום המנועים, חשמל, וברפואה.
והנמשל לתקופתנו.
א. לכל שינוי, בין אם הוא טכנולוגי או גורם חיצוני כמו מגפות נדרשת תקופת דגירה תודעתית, עד שהנושא נקלט ומוטמע. במקרים של נושאים שיש בהם נזק כמו מגפות, מלחמות בהם מתגלה כי לאויב טכנולוגיה או טקטיקה חדשה, עולה צורך ללמידה והפקת לקחים מהירה.
כיום יש סוכני הפצה נרחבים יותר כמו עיתונים טלוויזרע ועוד. הבעיה בחלק מגורמים אלו שמטבעם הם מעבירים כל דבר ללא סינון (למעט אג'נדה פנימית שלהם). לכן היום סוכן התודעה האמתי הוא הצרכן שמוצף במידע.
ב. חלק חשוב מסוכני ההפצה האמתיים הם .. הילדים והנוער. אנו רואים זאת בהכנסת חידושים טכנולוגיים כמו טלפון נייד ומחשוב.
ג. זרימת המידע כיום מהירה יותר ודמוקרטית. יש דינמיות גדולה מחד ובלבול והטעייה מאידך.
ועדיין יש מנגנוני אינרציה ניהולית ושלטונית, שמעכבים ויוצרים קונצפציה או אג'נדה, הן לחיוב והן לשלילה.

ספר לא קל לקריאה ואף קשה לעיכול,מסוג הספרים שזעזעו טלטלו אותי וחרוטים בזכרון,למרות שקראתי אותו לפני שנים רבות.מומלץ לקרא את הספר בשל היותו תיעוד מצמרר של מקרים אמיתיים שקרו בשנים: 1846 -1849,במאה ה-19. בעל ערך מוסף חשוב שבזכותו התמותה ירדה וחיי אמהות ניצלו.זהו רומן היסטורי, רפואי, תיעודי,המתרחש במחלקת יולדות בבית חולים כללי בוינה. על מחלה שנקראה "קדחת הלידה",וגרמה לתמותת יולדות בקצב מסחרר.

זהו בעיקר סיפור חייו הטרגי של "איגנץ פיליפ זמלווייס", רופא-מיילד שבמחלקתו היו רופאים והתמותה היתה גבוהה מהמחלקה הסמוכה, שבה היו מיילדות. על תגלית מפתיעה ומאבק חסר פשרות בממסד והקהילה הרפואית שדחתה את ממצאיו ואת רעיונותיו שחיטוי הידיים במים וסבון לפני הטיפול ביולדות הוא הפתרון להעברת זיהומים ולהורדת אחוז התמותה.

פתרון שהיום נראה לנו פשוט,מובן מאליו וכל ילד קטן בגן יודע, ששטיפת ידיים במים וסבון מונעים מחלות. אבל אז,זה נחשב לגילוי מהפכני. תגליתו התבססה על תצפית במחלקתו שבה היו הרופאים מוזעקים אל היולדות שעמדו ללדת,הישר מחדר המתים וזאת לאחר שניתחו יולדות שמתו ומבלי שחיטאו את עצמם וכך בעצם העבירו זיהומים ליולדות שגרמו למותם,וכל זה היה לפני גילוי החיידקים.זהו רומן אנושי,מרתק וכל מילה נוספת מיותרת.

אני בכיתי!