ביקורת ספרותית על מִמִי ירשת את זה - איך הגֶנים שלנו משנים את חיינו והחיים משנים את הגֶנים שלנו מאת שרון מועלם
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 7 במרץ, 2015
ע"י אורי רעננה


ספר כתוב היטב,שנושאו אפיגנטיקה, שהיא שינויים בהתנהגות הגנים כתוצאה מגורמים סביבתיים.
שרון מועלם הוא חוקר , רופא למחלות גנטיות נדירות, וסופר מוכשר. לכן הכתיבה שלו קולחת ועממית. הוא ממעיט באמירות ונוסחאות כימיות, פיזיקליות ותאורים פיזיולוגיים.
מי שיקרא את הספר לא יהפוך לרופא ועליו להזהר שבעתיים מלאבחן את עצמו ואת סביבתו(דבר שמאוד שכיח במיוחד אצל יהודים וישראלים, כי הם יודעים הכל, הם כבר קראו ספר אחד או ראו תוכנית בטלוויזרע).
עדיין, מספר תובנות ברורות נובעות מהספר:
א. חשיבות הספורט והתנועה לכל אחד ואחד כגורמים שעוזרים ובונים את הגוף בכל גיל.
ב. תזונה מותאמת.
נושא זה אינו פשוט. כי מזון כמו תרופות, ואפילו מזון ממש, מותאם למבנה גנים מסויים. מה שמתאים לאחד , אינו מתאים לאחר.
כנראה כי בזה גם הרופאים חוטאים. וכי לדיווח לרופא כי תרופה מסויימת לא עזרה או אפילו הזיקה,משמעותי לביטוי הגנטי של כל אחד מאיתנו.
כנראה כי בעתיד הלא רחוק, נעבור לתזונה ורפואה מותאמת גנים.
ג. כמובן המנעות מחומרים ומוצרים קרצינוגנים ( עישון ושאר מרעין בישין).
הכתיבה של שרון מועלם קולחת, קל לקרוא את הספר. אבל...
מרבית הדוגמאות המובאות הן ממחלות נדירות.היות ואין אפשרות בספר פופולרי להכנס לניואנסים של חוקר או אפילו רופא מן השורה, הרי בחלק מהקריאה הרגשתי מין הוקוס פוקוס. או לחילופין :"אז למה לעזאזל הרופא לא עושה בדיקות כאלו?". למרות שהוא מזהיר מבדיקות יתר.
בחלק מהמקרים הוא פשוט הבהיל אותי. במיוחד בתחום מחלות גנטיות ומומים מולדים שהם " שינוי קטן במבנה השרשרת האמינית והופ : מחלה איומה ונוראה בפתח". בלי שום פרופורציה לכלום, כמו ההסתברות לתופעה ואמצעי גילוי.
ולבסוף בחלק מהדברים הרגשתי כמו התיאור בספר " שלושה בסירה אחת" של ג'רום ק. ג'רום.
בגלל הגשם הוא נכנס לספריה הלאומית ולקח את האנציקלופדיה הרפואית. ואז גילה כי יש לו את "כל המחלות חוץ מעווית הרחם".
הספר עושה עוול למחקר הביוטכנולוגי הרפואי, בזה שאינו מבהיר את ההסתייגויות שלו מהסיבוכיות במימצאים או חוסר חד משמעות לתוצאות . במילים אחרות אם יש סכנה לאבחנה כזאת או אחרת , היא תלויה בהסתברות מסויימת, והרבה נתונים נלווים.
ולבסוף האפיגנטיקה שהיא עילת הכתיבה.
לא הצלחתי להבין את המנגנון שלה אלא רק התוצאות האיומות(ראה לעיל).
היות ובמשפחתי יש בת שעוסקת בזה, היתה לי ידיעה מוקדמת על המורכבות של הנושא (דרך אגב עכשיו אני רק יודע כמה זה מורכב לא יותר). ד"ר מועלם , בנסיונו להיות פופולרי ויתר על הצגתה.
יצאתי מבולבל: האם כל שינוי בפיזיולוגיה שלי, כמו למשל הרצון שלי עכשיו לחתיכת עוגה, הוא שינוי אפיגנטי זמני, או משהו מיהושוע הפרוע שהתרוצץ בארץ ישראל בתקופה הניאדרטלית וחיפש ממותות.
עדיין כדאי לקרוא את הספר בהסתייגויות אלו.
3 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



3 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ