ביקורת ספרותית על אהבה אסורה בפטרבורג מאת מישקה בן-דוד

---

הספר לדעתי משקף את המעבר בין העידן המודרני לפוסט מודרני ולזה שאחריו בעזרת מגוון דמויות ייצוגיות בעלות השקפה ניטרלית ועם זאת חריפה מאד. סעצם, כפי שבאתי לומר, כדלהלן הספר הוא כמו עציץ: צומח וצומח וצומח צומח צומח צומח צומח לאט יותר ולבסוף נאכל על ידי סנאי זועם שמייצג את האופן בו הגיבור נאכל מבפנים. לבסוף, כשהסנאי מקיא את העציץ זוהי בעצם ביקורת של הפוך על הפוך על הפוך תוך כדי שימוש באמצעים רטוריים רב גוניים על האופן שבו מתייחסים למישקה כשהוא נהפך לאיש משפחה רב פעלים. כל זאת על מצע פטרבורג- עיר שמייצגת את האופי האלים של החשאיות התוך מדינית האפלולית.
כל זה ועוד, הופכים את הסיום המר לסיום גווע ומגה-גווע באופן חד-חד צדדי.
תודה רבה למישקה על סיפור כה מרגש נפלא ומעצים וסוחף ורומנטי.
אני מוקיע בזאת את נפלאות התבונה הצרפתית שהיוותה כהשרואה בלתי נדלית למישקה.
ביי ביי. לילה טוב. תשתמשו באמצעי מניעה.

» ביקורות נוספות של יגאלוש הנסיך
» ביקורות נוספות על אהבה אסורה בפטרבורג