ביקורת ספרותית על אקספרס הדיבור הישיר מאת דיוויד פוסטר וואלאס
ספר מעולה

---

אני חושב שאני קורא חרוץ. אסביר, בעידן המידע כשהכול כמעט זמין, רבות הפעמים שאני קורא כשלפטופי לצידי. הזכיר צ'ילד מקלע של הקלר אנד קוח שמעולם לא שמעתי עליו, אני נגש לגוגל תמונות, ואפילו קורא כמה מילים על כלי המשחית. מורקאמי מזכיר סימפוניטה של יאנצ'ק, אני משמיע אותה ברקע כשאני קורא, היי יש אפילו פעמים שאני מגיע לספרים כך (הר הקסמים בעקבות אחד הספרים של מורקאמי). לאחר פתיחה זו אני יכול להגיד בביטחון מלא שמעולם לא הייתי קורא חרוץ כפי שהייתי כשקראתי את הספר הנוכחי. אולי זה בגלל שהוא כה קצר ולא רציתי להיפרד מוואלס בחטף (עד שיתורגם infinite jest כנראה שהקורא הישראלי יצטרך להסתפק ברסיסי וואלס) ואולי זה בגלל שאני כל כך אוהב את וואלס. אוהבת את מה שהוא כותב ואיך שהוא כותב, אוהב את האמת המזוככת שהוא מנסה להתמודד איתה, אגלה לכם סוד כשהלחימה בשוחות היומיום מאיימת להכריע אותי אני מאזין לנאומו בפני בוגרי אוניברסיטה ואילו הייתי בן 17 הייתי מקעקע this is water באיזה חלק של גופי (https://www.youtube.com/watch?v=PhhC_N6Bm_s).
בספר יש 3 מאמרים שכתבת וואלס, בכלל נראה לי שוואלס היה סיוטם של העורכים בעיתונים שכתב עבורם. כשמבקשים ממנו לכתוב מאמר 2000 מילה, אפשר שהיה חוזר עם ספרון (ראו "משהו כיף לכאורה...") וזאת בלי להזכיר את הערות השוליים (שלפעמיים גם להם יש הערות שוליים).

המאמר הראשון בספר עוסק במקיין2000 (קמפיין הבחירות של הסנטור ג'ון מקיין מול בוש על ראשות המפלגה הרפובליקנית)- כקורא חרוץ קראתי את ערך הוויקיפדיה על מקיין, צפיתי בסרטון נפילתו בשבי הוויטקונג (כשמטוסו הופל לאגם בהנוי) והקשבתי לנאום שלו.

המאמר השני עוסק ברוג'ר פדרר- כן הטניסאי, אני מכיר אותו, ומכיר את היריבות מול נדאל ובכל זאת- בכדי להבין על מה וואלס מדבר צפיתי במשחק בין השנים (Australia open 2012), במשחק זה אגב נדאל ניצח.

המאמר השלישי עוסק בדייויד לינץ'- ועל חוויתו של וואלס בלהיות כתב על הסט של הסרט "כביש אבוד"- והערצתו ללינץ'- כאן צפיתי בסרט כביש אבוד, אגב קריאת המאמר.

אהבתי את שלושת המאמרים (וגם את הקטע הקצר על מחיר הדמוקרטיה) הנושאים מאוד שונים אמנם, אבל הדרך בה ניגש וואלס לכתיבת מאמר עיתונאי היא זהה, הוא עושה זאת בענווה, בחדות בראיית האנשים (כל האנשים) ברגישות חפה מחרטא, ואינטליגנציית מדהימה.
לדוגמא: ברור שוואלס לא מת על משנתו הפוליטית של מקיין, אבל הוא לא יכול להתעלם מכנותו, והעמידה בגובה העניים מול הבוחרים... והכי שערורייתי שלא יעלה על הדעת בפוליטיקה העכשווית- אמירת האמת, אבל הוא לא יכול שלא לשאול את עצמו, האם האותנטיות של מקיין, ההבטחה לאמת העדר חרטא- הוא בעצם חרטא מסוג חדש (משהו אמר "פוליטיקה חדשה?). בשורה תחתונה היום פוליטיקה היא שיווק והמוצר זה האיש (לא האידאולוגיה חלילה) ומוכרים אותו כמו כל מוצר אחר.
ציטוט מהמאמר:
"... האמת העובדתית היא שאם אתה מצביע צעיר שבע שוק מחויב ומסור, הדבר היחיד שללא ספק תרגיש בנוגע לקמפיין של מקיין הוא אמביוולנטיות מסוג עכשווי ואמריקאי מאוד, מעין מלחמה פנימית בין הצורך העמוק שלך להאמין, והאמונה העמוקה שלך שהצורך להאמין הוא חרטא, שלא נותר עוד בשום מקום שום דבר מלבד מכירות ואנשי מכירות".

המסה על פדרר נכתבה לפני 8 -9 שנים כשפדרר היה בתחילת דרכו, ויפה לקרוא את דעתו של הסופר הענק הזה (שהיה טניסאי לא רע בנעוריו) על הספורטאי הענק הזה. אהבתו של וואלס למשחק ולשחקן פדרר ניכרת לאורך כל הקטע.

דיוויד לינץ' - גם אותו וואלס אוהב, גם בלינץ' הוא אוהב את האוטנטיות, את זה שהוא לא שם זין, (לא מתבגר ונהפך מיין סטרים) ועושה פחות או יותר מה שהוא רוצה, ירצו יאכלו לא ירצו לא יאכלו. בסרטים של לינץ' נחמד שיש מישהו חד הבחנה שאומר לך "היי, שמת לב שהתמונות בסצנה הזו כך, ובסצנה השנייה הפוכות? מעניין מה הוא רצה להראות" ומי כמו וואלס חד ההבחנה מתאים יותר לתפקיד החבר שלוחש באוזן?
ציטוט:
"...אין לי כוונה לעורר רושם כאילו מדובר בתכונה שיש בה רק טוב, או כאילו לינץ' עצמו הוא מופת של יושרה אומנותית. המופנמות הלוהטת שלו מרעננת בילדיותה, אבל שמתי לב שמעטים מאוד בנינו בוחרים לקשור קשרי חברות עם ילדים קטנים.. שמתי לב גם שאיני יכול שלא לכבד וקצת לקנא בתעוזתם המוסרית של אנשים שבאמת לא שמים קצוץ על מה שאחרים חושבים עליהם, אנשים כאלה גם מעוררים בי אי שקט, ואני נוטה להעריץ אותם ממרחק בטוח."

וואלס אוהב אמיתות, והוא יוצר מאוד אמיתי ומודע בעצמו, ומקפיד להעיר לעצמו (בכתב או בהערת שוליים) כשמרגיש שמשהו מתפספס לו ועלול להתפרש לא נכון. האמת חשובה לו. ממליץ לצפות בראיונות איתו ביוטיוב- בואו נאמר שלא הייתי רוצה להיות המראיין, הוא חד ורגיש לחרטא וקלישאות, והדרישה הכנה שלו לאמת חלה גם על הסובבים אותו...

דיוויד פוסטר וואלס שם קץ לחייו בשנת 2008, חבל, חבל, חבל.

» ביקורות נוספות של קורא כמעט הכול
» ביקורות נוספות על אקספרס הדיבור הישיר