ביקורת ספרותית על להרוג את היהודון מאת שי צלר
ספר לא משהו

---

לעיתים, שם הספר והכריכה המותאמת לו – התמונה - מביאים אותך למחוזות אשר לא תמיד הסופר התכוון אליהם, ולעיתים - ההיפך מכך.
"להרוג את היהודון", אשר אליו נלוותה תמונת הצבי עם ראשו הגאה, מורם אל-על וקרניו מסועפות, הגדירו לי מיד את המשפט "הצבי ישראל על במותיך חלל". ואכן, שם הספר בצירוף תמונת השער הובילו אותי לאותם מחוזות בהם, אולי, התכוון הסופר, אך לא היה די בכוונותיו.
שם הספר "להרוג את היהודון" התקשר טוב מאוד אצלי לאנטישמיות, מחנה ריכוז, רעב, עינויים, צחנת מוות, עשן עולה ומיתמר מהארובה בתוך המחנה, כאשר מחוצה לו פסטורליות עד כדי ציוץ ציפורים וצמחיה רעננה לאור קרני השמש. דמות ה"יהודון" נדמתה בעיני לצלם אנוש מזה רעב, עיניו בולטות יוצאות כמעט מחוריהן, לבושו כתונת פסים ועליה טלאי צהוב, מדדה בשתי רגליו שקיבלו צורת גפרורים, ידיו תלויות לו משני צדדי הגוף וההשפלות ניתכות עליו כל עוד נשמה באפו, עד כדי הפיכתו ל"יהודון". זה היה היהודון בדמיוני לפני תחילת קריאת הספר.
לעיתים הקורא נסחף בקריאה ושוכח מהדמיון הראשוני. מוותר עליו. מוחל לסופר בגין הדמיון הפרוע וממשיך בשקיקה לגמוע עד הדף האחרון של הספר. הנאת הקורא מושלמת למרות שהסופר הביא לו משהו אחר שלא מדמיונו העשיר, לכן הוא מוחל ומוותר לסופר.
עם תחילת קריאת הספר הייתי מוכנה נפשית לספוג עוד ועוד על תקופת מלחמת העולם השנייה. לספוג עוד על השנאה ליהודים שגבלה באנטישמיות ורצח מיליוני אנשים, הסבל, העוני, ההשפלות, העינויים, המוות ולא החיים, ומה לא עוד, אך הסופר לא נתן לי זאת. פשוט לא סיפק את הסחורה שהבטיח כאשר קבע את שם הספר והחליט על תמונת השער.
צלמת ישראלית, נעמה, שהיא אחת משתי דמויות מרכזיות בסיפור, נוסעת לגרמניה לצלם סרט על השואה ושותפה מתלווה אליה. השותף משמש ניצב רזה וכחוש, עור ועצמות, בעשיית סרט גרמני על השואה. הוא מצטרף לאותם ניצבים כחושים הנראים כצללים והעומדים לרשות חברת ההסרטה בכל עת לצורך הסרטת סרטים על השואה. דמות מרכזית נוספת בספר היא צעיר גרמני שגם הוא צלם, ללא קשר לישראלית, אשר עליו לעשות עבודת גמר. לאחר מעקב ובילוש הוא מגלה סוד משפחתי כמוס – את מרטין. מסתבר לו, כי מרטין הוא סבו שהתנזר מהחיים והעניש את עצמו על אסונות משפחתיים שקרו לו במהלך חייו, רוצה לחזור בתשובה, להיות יהודי ובכך, לכפר על רצח היהודים בשואה. מרטין לא מקיים קשר עם אף אחד, חי בבדידות ובמבנה ישן ונטוש. הוא משמש ניצב בסרטים ומכאן, שגם נעמה מגלה אותו כנושא חשוב ומעניין לצילום, וזאת מבלי לדעת על עברו ועל ההווה בו הוא חי.
במהלך העלילה מנסה הסופר להעניק לנו מפעם לפעם אזכור על אווירת השואה, כדוגמת הניצבים שמשתתפים בסרט ועומדים לרשות תעשיית הסרטים הגרמנית ומדי פעם אזכורים נוספים וקצרים. לדעתי, כל נושא השואה הוזכר בצמצום, למרות שהסופר הבטיח רבות על פי שם הספר ותמונת הכריכה. לי לא היה די. רציתי יותר.
שי צלר מורה, עיתונאי ותסריטאי, בוגר בית ספר לקולנוע ולטלוויזיה בירושלים. ספרו הראשון שכתב "המסע לאורקולי".

» ביקורות נוספות של פני
» ביקורות נוספות על להרוג את היהודון