להגיע להודו משמעו:
יומיים התאוששות והסתגלות לאויר המזוהם, לצחנה, למראות הזוהמה והעליבות, לצבעים הבוהקים
אח"כ משמעו להתמכר לריחות, למראות, לטעמים, לצבעים ולהתעלם מהאויר המזוהם
להתמכר לשלוות עולם, לקצב אחר, לדלות לצניעות - שאנטי.
רעיון נחמד עומד מאחורי ספר זה - סיפור מסע להודו של ארבעה מטיילים ישראלים, למשך מספר חודשים
אלא שלמרבה הצער - זהו סיפור שהתפספס ופספס את הענין.
משעמם, מונוטוני, לא אותנטי דיו - לא מביא את הדבר.

לפנינו מסע מדברי נפלא.
ואין כמו המדבר - אפילו בימים לוהטים כמו ימים אלה
בהיותו יבש ולוהט ולעת בין ערביים הופך מכושף ומכשף בצבעים, בשקט, בנוף.

המסע המדברי-אמנותי של אלון נבות - בצילום (עצי האלה) ובשיר.

בהחלט מסע חושני אל נפלאות המדבר.
יופי !

נתנה הספר לידיי והמליצה קרא.

אוי ווי זמיר - בלילת הבלים, שטויות, אסופת קשקושים נמוכים וחסרי ערך.
שומר נפשו ירחק אלא אם חפצה נפשו בשטויות מסוג תכניות הריאליטי 'בחר את החתן' או 'החנון המצטיין' או דומה.
כדאי לציין גם שכל הבלילה הזו בשפה רדודה, חסרה ופשוטה.
עלוב ואינו ראוי.

אוסף קלישאות. בליל שטויות. סיסמאות הבל. אוסף אווילי משוחרר רסן כבימי טרום בחירות על כל לוח וקיר ופה מקשקש.
חילמי הערבי - בדיוק כמו שערבי ערבי.
ליאת היהודיה - בדיוק כמו שיהודיה יהודיה.
מקיימים "קשר זוגי"
המשפחה של חילמי - כמו משפחת ערבים כפרית כבושה - מסורתית. מתגוננת. הפיגוע יביא השחרור אינשאללה, יגדל אצלנו שאהיד בעזרת אללה.
המשפחה של ליאת - כמו משפחה יהודייה עירונית כובשת מסורתית, ימנית ב"ה.
ניו יורק - המצע לכל הקלישאה הרומנטית שהרי בארץ אין היא יכולה להתקיים.
ואכן - בארץ - חדלה היא מלהתקיים -
עת הכובש מתנשא עת הנכבש מתגונן עת הארץ כולה אוסף קלישאות ובליל שמות תורת אנשים חיים חייהם.

הייתכן שספר זה פונה אל בני הישיבות ובנות האולפנא על מנת לספר להם מקצת מן הקצת על העולם שמעבר לקיר ?
לתאר להם מצב היפותטי עבור רובם על החיים האפשריים אם יוצא הוא או יוצאת היא ומציצים החוצה?
דלתות מסתובבות ישיבה-אולפנא-אגדה רצוי באיזו התנחלות כבדה.
סתם. נו סתם סיפור מעשה אגדה שיכולה להתרחש בקלות בכל התנחלות כשרה בסגנון תיאוריית המקריות, היכולה להתרחש אצל כל אחד המציץ ונפגע מעבר לכתלי הישיבה-אולפנא שם בגבעות.

ספר מבית מדרשו של מישקה בן דוד שאי אפשר להניח מן היד לאורך 415 העמודים.
אם כי אני מוצא ספר זה שונה מהאחרים. לטוב וגם לפחות טוב. תלוי בקורא ובנפשו ההומייה יותר או פחות, לפי בית מדרשו של מחשבות. הסבר: רוב ספורי הריגול וסיפורי המוסד האחרים של בן דוד (ובכלל) מתמקדים בעיקר בפעולה הנדונה, בדמויות, בתהליך התכנון ובביצוע.
לרוב אלו ספרי פעולה וריגול המעניקים הצצה קלה את העולם המסתורי והמרתק של פעילות המוסד ואנשיה. כאן – כמובן, הפעילות החשאית לגמרי במוקד אבל כורך אותה בכריכות עבות הסיפור האישי של יוגב בן ארי, איש מוסד מבצעי, והפעם נותן לו בן דוד לחשוף מתחת למעטה השושו שפע רגשות וחולשות בשתי פרשות חייו האישיות המובילות – הראשונה בה נכשל - עם אורית, אשת נעוריו המקסימה עמה כל כך רצה לבנות את המשפחה עליה היא חלמה (ונכשל) בעוד הוא חולם על עוד חיסול אי שם בעולם, ובהדרגה יוותר עליה לטובת הפעילות מבצעית שהופכת אינטנסיבית וכבדה יותר ויותר. והשנייה וההפוכה עם אנה - האהובה הסנט פטרבורגית, שבהדרגה יוותר על הנאמנות לפעילות המבצעית ולמוסד לטובת התמסרות לחייו עם אנה. עד אשר....
לסיכום: ספר מהנה. שטומן בחובו לא רק פרשות מתח, ריגול, תכנון וביצוע וטוויסטים בעלילותיהם של לוחמי מוסד מסוקסים. כי אם גם טוויסטים חושפניים בחיים האישיים של יוגב בן ארי שהופכים לו ולעלילה הכול. וכן מקבל הקורא על הדרך טיול מודרך בסנט פטרבורג היפה.

רומן מהיר, קצבי ומהנה. כל כולו בנוי מחלופת מיילים ובהמשך גם הודעות wa שיוצרים סיפור נעים.

הכול מתחיל עת אמי וליאו נפגשום במייל לשיחה קצרה ומקרית. משם המשיכו להתכתב למחרת. בהדרגה הקשר הפך יום-יומי. הם כותבים זה לזו הודעות: בהתחלה קצרות, ענייניות, חכמות, מתארים את חייהם ויומם, מחשבות בהמשך חולקים דעות והשקפות עולם, ועוד בהמשך מתקרבים ונקשרים, ההודעות הופכות: שנונות, מצחיקות, מרגשות, מכאיבות, אישיות, מאוד אישיות והם מתקרבים זה לזו באופן מסוכן. לכל אחד מהם חיים אישיים מלאים ועסוקים מחוץ לבועת הקשר - בני זוג, אנשים, חיים.

כמובן שזוהי המסגרת - כל אחד מהם מביא את סיפורו למפגש הבינאישי הזה - שמפגיש שני סיפורי חיים איתנו הקוראים.

סיפור על אהבה. אסורה. האם התממשה? (=תקראו). למעשה כה מציאותי וריאלי להתרחשות בימינו אנו - נקרא בצ'יק, משאיר חיוך וציפיה להמשך.
(יש ספר המשך: "כל חמשת הגלים", אף הוא בנוי באותו אופן).

מאחורי ההר הקר והמנוכר 123
שם ישבו אסופת אנשים בודדים ואומללים שאין להם היכן ועם מי להיות בחג ההודיה 123
אספו אותם ולא מתוך הכנסת אורחים או כמפגש חברי: מכשפה אחת רעה ומניפולטיבית אך יפה (כמה צפוי) והאיש העשיר שלה - שהוא שלה רק כי היא יפה 123
ולקבוצת האסופים הזו הביאו מפעיל: מרצה בגרוש - שהעביר להם סדנת כתיבת סיפור בלש.
להלן, זוהר כפול 2 האחד אפור ונעים השנייה על השארם וכמובן מכשפה רעה ומניפולטיבית אף היא (אפשר לנחש יפה) - היא על פתרון התעלומה.
כשברקע שתי חידות בלש הנפתרות באמצעות האסופים בלא ידיעתם.
האסופים - דמויות תפאורה.
הסיפור - חובבני עד גיחוך.
הייתי אומר כך - מי שלא יודע לכתוב בלש - שיתרכז בסיפורי מערכות יחסים - אך יעשה זאת היטב - גם שם נכשלה הכותבת.
היא הציגה מערכות מורכבות - אך לא נגעה בפתרונן.
הדמויות - כולן אומללות, עלובות - לא מעוררות טיפת סימפטיה מהקורא - לא השראה, אפילו לא רחמים - שום כלום.
סיפור בלש בגרוש.
סדנת כתיבה למתחילים.
סיפור לא מגובש בטח לא מהודק.
אסופת סצינות וסיטואציות שכבתפירה גסה חוברו.
ומעל הכול ובגסות רבה - התעללות של המחברת בדמויות והשארתן עד הסוף במצבן - בלי לשנות אותו (פלאקטים היו פלאקטים נותרו) - תחושת על: וזלזול בקורא.

דעת המיעוט המובאת בזאת - מזמינה אתכם להתעמת/לסתור עם טענותי - לא חושב שתוכלו להן. למרות שיש הסבורים שעם דבר ביקורת יש להסכים ולא, לא הגיב בוודאי לא להתווכח.

קראתיו אחרי שקראתי את '7 מידות רעות' - שהיה די טוב, בעיקר כי נגע בעולם האקדמיה באופן ריאלי ונכון. אם כי גם שם התעללה בגסות המחברת בדמויות האפורות, אומללות, עלובות חסרות אופי שלא עוררו לא השראה ולא סימפטיה - למן ההתחלה ועד הסוף.

נתקלתי בידיעה זו בעיתון הבוקר, ואני תוהה ושואל המבינים בדבר:

האם הדבר מקובל בעולם החרדי או ביהדות בכלל? האם אין זה בבחינת גילוי עריות?

http://news.walla.co.il/item/3023649

מאמין שאין הדבר דומה למצב בספר בו השידוך היה קשה להשגה עקב מידות לא טובות דיין של הכלה. כי אם מדובר במשתדכים
ראוים ומפוארי מידות. אזי מדוע לא "יצאו לשוק הפתוח"?