“גילוי נאות- אלון הוא חבר טוב שלי, ואנחנו הולכים יחד ביד ביד כבר כמעט ארבעים שנה, מהיום שבו הגענו צעירים וחדורי להט, וגם ציונות, לעבודה. החברות הזו ניצרפה בזמנים של מלאכה מסוכנת ומאתגרת, וגם לצד הרבה כוסות בירה בפאבים של תל אביב.
אלון אוהב לטייל במדבר.
לפני שנה בילינו שנינו מספר ימים (ולילות קרים מאוד) במכתש הגדול, ונהנינו מהוד הקדומים ומשלוות העולם שרק המדבר יודע להעניק.
הספר "אלות מכושפות" הוא ספר צילומים מלווה בשירים מתאימים שנכתבו על ידי משוררים מוכרים וחלקם גם על ידי אלון עצמו.
אלון מצלם בעיקר עצי אלה, אלה אטלנטית, ואם נדמה לפעמים שעץ זה עץ זה עץ, הצילומים של אלון מוכיחים כי לכל עץ אלה אישיות משלו, אחרת איך היה שורד את המדבר האכזר?
וכך כותב עליהם אלון:

"יש בהם ששורשיהם נראים כמו נחש שפיפון
אחרים דומים ליצורי קדם- עוטי שריון,
פה ושם תבלוט צלמית אדם או פני ילדון,
לעתים הם מתו והם כעת פסלים בפנתיאון....
לחיים אשר סביבם, הם המקלט משידפון.
לבני חלוף כמותנו, הם סמל לנחישות וניצחון."

אחד הצילומים ה"חביבים" עליי, צולם ליד מקור מים. ציפור לא קטנה הגיעה לשתות מים, לפתע נשמעה צווחה נוראית, ונחש אפעה שהסתתר לו בסמוך, עט עליה.
אלון הצליח לתפוס את הרגע הזה והתוצאה היא צילום מדהים!

וכך כותב חיים גורי בספר:

"יש אנשים
שאלוהים גדול עליהם
במדבר הזה
המפחיד המשתיק
אנשים נבהלים
כשהם שומעים את הכוכבים מדברים

אבל,
יש גם אנשים
שנדבקים לשקט הזה
ואינם יכולים לשוב ולהיפרד ממנו,
אלה נשארים שם."”

“לפנינו מסע מדברי נפלא.
ואין כמו המדבר - אפילו בימים לוהטים כמו ימים אלה
בהיותו יבש ולוהט ולעת בין ערביים הופך מכושף ומכשף בצבעים, בשקט, בנוף.

המסע המדברי-אמנותי של אלון נבות - בצילום (עצי האלה) ובשיר.

בהחלט מסע חושני אל נפלאות המדבר.
יופי !”