ביקורת ספרותית על אני שצללתי בלב העולם מאת סבינה ברמן
ספר טוב

---

נתונים טכניים:
שם הספר: אני שצללתי בלב העולם
שם הסופר/ת: סבינה ברמן
שפת המקור: ספרדית
תרגמה: רינת שניידובר
ז'אנר: פרוזה תרגום
הוצאה: מחברות לספרות
מס' עמודים: 266
שנה: 2014

חוות דעת אישית:
הפילוסוף הצרפתי רנה דקארט אמר: "אני חושב משמע אני קיים".
נשאלת השאלה: האם החשיבה של בני אנוש מעידה על קיומם? לפחות הרהור לשאלה הנוכחית תוכלו למצוא בספר החשוב הזה.
העלילה שעוטפת את הספר "אני שצללתי בלב העולם" אינה יצירת מופת, אך מאידך זהו ספר חשוב, טוב ומעניין על "האנשים האחרים". אני אקרא להם "הטיפוסים הלא סטנדרטים".
איסבל דודה של קארן שבה לארץ הולדתה, למסטלן סינלואה שבמקסיקו ישירות מברקלי שבקליפורניה. מטרת שובה: "ירושה".
מלבד הירושה של המפעל המשפחתי "הטונה נחמה בע"מ" בשווי של מיליוני דולרים, היא זוכה לרשת גם את בת אחותה-קארן.
איסבל מעולם לא שמעה על קיומה של קארן, אולי בגלל שהיא הייתה אוטיסטית? או, לא בת אנוש סטנדרטית?
קארן לא דברה, רוב הזמן היא נהמה ובילתה "במערה שלה". תמיד הייתה עירומה ו"האנשים הסטנדרטים" טמנו בה מורא ופחד.
הדודה היורשת החליטה להפוך את קארן להיות "בת אנוש". היא החלה ללמד אותה מילים: "אני" "את", הדביקה פתקים צבעוניים על חפצים וכתבה את שמותיהם: חלון, רצפה, שולחן, מנורה וכו.
כל מה שהבינה קארן ציטוט עמוד 21: "... כאן טמון ההבדל הגדול ביני לבין דודה שלי, היא מאמינה שהמילים הן הדברים עצמן, ואילו אני יודעת שמדובר בסך הכול בקטעי צלילים, ושהדברים קיימים בעולם גם בלי צורך במילים"... זה היה עולמה של קארן וכך היא הבינה את העולם שלה.
קארן לא אהבה את בית הספר המיוחד אליו נשלחה. שם היא פגשה אנשים מהספקטרום הקרוב לה. ציטוט עמוד 22: "כל הילדים בכיתה היו מפגרים שכלית או משוגעים, או משוגעים ומפגרים גם יחד. .... מונגולואידים שצחקו מכל דבר, ... והיה לנו גם פסיכי גבוה ורזה שלפעמים היה מתחיל לפרקס, כאילו חיברו אותו באמת לחשמל ושאחר כך היה צונח על הרצפה בעוויתות.." . חוסר התלהבותה של קארן ללכת לבית הספר המיוחד, המריצו את איסבל לשלוף את קארן ממסגרת הלימודים, ולהצמיד לה מורה פרטי, שילמד אותה את כל מה שמעניין אותה בלבד.
קארן נייטו - הדמות המרכזית של העלילה רואה את העולם שונה מבני האנוש "הנורמאלים". יש לה גם יתרונות גדולים על "הנורמאלים". היא לא יודעת לשקר, אין לה דמיון ומה שלא קיים לא נמצא. ו... ציטוט עמוד 31: "ואני יודעת שאני יודעת רק מה שאני יודעת, ובטוחה שאני לא יודעת מה שאני לא יודעת, שזה הרבה יותר ממה שאני יודעת".
קארן נייטו הייתה "אחרת" היא העדיפה לשכב על קרקעית הים ולהתחבר לעולם החיי של המים, או התחבר לחתול שעמד בדרכה.
לא לחינם הבאתי בתחילת דבריי את אמירתו המפורסמת של דקארט "אני חושב, משמע אני קיים". לאורך כל הספר סבינה ברמן בעזרתה של קארן מנסה לסתור את האמירה.
אני מודה שבהתחלה קצת היה לי קשה לצלול לעולמה של קארן, אך אחרי 30 עמודים התחלתי לצלול יחד איתה למסע צלילה, במי האוקיאנוס, ולנסות לפחות לראות עין בעין את מה שקארן ראתה.
ברמן סבינה נוגעת בנושא מרתק של עולם קיומי אחר. זהו עולם חדש – עולמה של קארן המכיל רגשות, מילים, ומציאות שונה ממה שבני אנוש רואים.
אין ספק שגם קארן מגלה עולם אחר בעזרת דודתה... היא לומדת, מתחילת לאיית מילים ולדבר, לאכול ולהתנהג ככל בני התמותה בחברה.
יש בספר כמה תיאורים קשים על רצח של בעלי חיים, שנאלצתי לדלג עליהם, מאידך ייתכן שהם הובאו בפני הקורא בכוונה תחילה כמטאפורה להישרדות, או לחיזוק התנועה "האנטי בשרית".
הספר אינו יצירת מופת, אם כי לדעתי הוא מציף כמה מסרים חשובים לאנושות וזועק "לעולם טוב יותר".
יש בספור הזה Happy End עם אופטימיות.
הקריאה בספר קולחת, מעניינת ובלי סנפירים ובלון חמצן אפשר לצלול לתוכו.
בשורה התחתונה אני ממליצה עליו, ולוא רק בגלל יעודו ופתיחת סדק של מידע נוסף בגוש התאים הלבנים שלנו.
לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על אני שצללתי בלב העולם