ביקורת ספרותית על ילדה של אחרים מאת עינת דנון
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 17 בינואר, 2015
ע"י לי יניני


נתונים טכניים:
שם הספר: ילדה של אחרים
שם הסופר/ת: עינת דנון
שפת המקור: עברית
ז'אנר: פרוזה
הוצאה: מדיה 10 הוצאה לאור בע"מ
מס' עמודים: 353
שנה: 2014



חוות דעת אישית:
תומאס מאן חתן פרס נובל לספרות אמר: "מותו של אדם הוא עניין לשאריו יותר משהו עניין לו עצמו"...
הספר "ילדה של אחרים", גורם לרטט במיתרי הלב בכל טמפרטורה. אי אפשר להישאר קפואים מול הילדה "נועה".
מי זו נועה ומה הסיפור של נועה?
הסצנה הראשונה מתחילה כאשר נועה ויעל טסים יחדיו. נועה מתעקשת לשבת ליד החלון ... "תאכלי, נועה", ... נועה עומדת על שלה... "אוף יעל, יו דונט אנדרסטנד כלום"... ומה ההסבר למה נועה מתעקשת לשבת ליד החלון? מה מסקרן אותה? על מה היא מביטה? "שמו את אימא ואבא בתוך החול בישראל אבל היא אמרה שאימא ואבא שומרים עלי בשמיים אז אני מחפשת אותם. אם הצליחו לצאת מכל החול ששמו עליהם, אז הם כבר כאן".
מה קרה שבועיים לפני הטיסה של יעל ונועה?
צלצול אחד בדלתה של יעל כץ מפסיק את חייה הרגילים... עמוד 10: "שלום, את יעל כץ?"... "אנחנו צריכות לדבר", ..."זה דחוף"... "אני גלית וזו נועה"... באותה עת גלית המתמחה במשרד עורכי דין, שולפת מתיק המעצבים שלה השחור ערימת מסמכים, ומה בפיה? עמוד 11: "אתם יעל ואריק כץ, נכון? גרתם פעם בטורונטו, קנדה? היו לכם שכנים בשם חלי ובני גלילי?" ... התשובה: "כן, היינו שם ארבע שנים בשליחות מהעבודה של אריק, בעלי. הוא עובד בהייטק".
ומה בפיה של גלית המתמחה? נועה היא הירושה שנכתבה בצוואה שהותירו חלי ובני גלילי לאחר לכתם.
מה אתם הייתם עושים אם היו מודיעים לכם בשורה כזו? ירושה בדרך כלל מכילה דירה, כסף, חפצים שהמת היה חפץ ביקרם אבל- י-ל-ד-ה?
מכאן הסיפור מתחיל להתגלגל ולהניע את שרירי הלב, שמעת לעת גם עולים לאוקטאבות גבוהות.
נועה קיבלה את הבשורה על מות הוריה ממנהל בית הספר. עמוד 17: "מה זאת אומרת מתו? ההורים שלי לא הולכים לשום מקום בלי להודיע לי קודם, הם לא יעזבו אותי לבד אף פעם. מה פתאום מתו, הם לא מתו. מה פתאום? .. אימא שלי, היא, חייבת לחזור. היא אמרה שהיא תיקח אותי בשבת לשופינג לקנות לי מעיל כמו של אשלי. היא הבטיחה לי. ואבא אמר שהיום הוא יביא לי טושים בריח חדש, אתם תראו שהוא יבוא עוד מעט, להביא לי. אבא שלי יכעס על מה שאתם אומרים. הוא יכעס עליכם. הוא לא מת, אבא שלי. הוא לא". כמה קשה למבוגרים לקבל מותו של אדם קרוב, אזי תארו לכם על אחת כמה וכמה, קשה להסביר לילדה בת 10 שלא תשוב לראות את הוריה.
אף אחד לא היה רוצה להיות נועה באותה עת!
לא צלח בידיה של נועה להיקלט בביתם של יעל, אריק וילדיהם נעם וטל. נועה לא הצליחה להסתדר עם יעל, ולא הייתה מרוצה מהאירוח של נעם וטל. היחידי שעוד הצליח לדבר אל ליבה – היה אריק. בגלל שכך, נועה מבקשת לשוב לביתה בקנדה.
כל פרק בנפרד בספר נכתב מנקודת הסתכלות של הדמות הראשית של אותו פרק. רוב הפרקים נכתבו על ידי יעל כשנועה ואריק מצטרפים לסירוגין.
תענוג לקרוא את דבריה של נועה. ילדה נבונה, מתוחכמת, דעתנית שגורלה התאכזר אליה והיא זו שמצליחה לערבל לקורא את הרגשות.
לעיתים הדמויות יעל ואריק הכעיסו אותי, למרות שהבנתי את שניהם יחדיו וכל אחד לחוד. נועה היא הדמות היחידה שנגעה בי גם אם היא הייתה מוזגת לתוכי חוצפה, מרדנות, ואפילו קטשופ על השמלה הלבנה שרכשתי במיטב כספי. (ספויילר – לא לחינם נתתי את הדוגמא של הקטשופ).
יש קטעים שאהבתי את אריק ההייטקיסט שמתמחה ברובוט-לוגיה. אריק תמיד היה נכון ומזומן להתמודד עם כל מצב. מאידך עינת דנון לא התעצלה, ושילבה את הקלישאה הידועה: "גבר לא יודע לעשות שני דברים יחדיו". אריק שואל מעל לעת את עצמו "איך היא עושה את זה"? נו-טוב, אריק הוא מסוג הגברים שמכורים לעבודתם ומנותקים מחיי התפעול היומיומיים - משפחתיים, עד כדי כך, שהוא לא יודע באיזה כיתה הבן שלו לומד, ואפילו את החביתה מצליח לפחם.
ילדים תמיד מרגישים אשמים כאשר ההורים עוזבים אותם. אם מדובר בילדים להורים גרושים, או כמו במקרה הנוכחי שהוריה של נועה נהרגו בתאונת דרכים. בלילות נועה חולמת על הוריה וחווה את רגעי האבל.... עמוד 76: "...רגע, אבא, אני אתכסה ואז תלך. אתה יכול להגיד לאימא שאני מבקשת סליחה שצעקתי עליה בגלל הסנדוויצ'ים?"
נועה הרגישה בודדה ורגשות האשם לא פסחו גם ביחסים עם חברותיה... לדוגמא שניקול אספה אותה לביתה... ציטוט עמוד 306: "בסוף היום אחרי המנגינה של הביטלס בבית הספר במקום צלצול, אשלי וליסה השאירו אותי לבד ולא דיברו איתי. בגלל שההורים שלי מתו אני ילדה פחות טובה, בגלל שאתה לא פה אבא, הן יכולות להתנהג לא יפה? ....
הסופרת עינת דנון משלבת כהילה סביב הדמויות הראשיות נושאים אחרים כגון: שילוב העולים מחבר העמים בארץ, הבדידות של הישראלים מחוץ לישראל, הסודות הקטנים, פמיניזם, ובעיקר על שלבי האבל של ילדים במיוחד. ציטוט עמוד 207: "כעס זה שלב באבל: איך ההורים עזבו אותה, ומצד שני היא כועסת על עצמה על זה שהיא בכלל כועסת עליהם. זה שלב מכריע באבל וחשוב לעבור אותו. היא לא יכולה לעבור אותו לבד, מישהו צריך להיות שם בשבילה".... ומי היה שם בשביל נועה?
לאחר "המחקרים" שיעל עורכת היא מתנחמת בציטוט עמוד 303: "נראה שאצל אנשים שנקרעו להם החיים, אפשר לקבל את החיים מודבקים וסדורים בחזרה רק בתוך אלבומים". מטאפורה נהדרת... אהבתי אותה!
זהו ספר ביכורים עוצמתי עם כתיבה נעימה, בגובה העיניים שמצליח לשאוב את הקורא אליו. אין ספק שהעלילה מעוררת לא מעט הרהורים: האם אפשר למחוק שריטות? מישהו בכלל יכול למחוק לנו את השריטות של החיים? ציטוט מעמוד 304: "נשרטת", הוא הצביע על טיפות דם קרושות על זרועה, ומיד, בתנועה מהירה, טבל אצבע בלשונו ומחה ברוק את כתמי הדם, והיא מחתה מולו שלא מתפקידו למחוק לה את השריטות." עוד מטאפורה מקסימה מבית היוצר של עינת דנון.
כשהגעתי לעמוד האחרון בספר שאלתי: מה היה קורה אם יעל לא הייתה בבית באותה עת שנועה וגלית התדפקו על דלתה? האם אהבת הורים לילדיהם זה רק גנטיקה ודי.אן. איי, או שיש עוד משהו שרק שריר הלב מרגיש?
הסופרת עינת דנון התחילה את הסיפור של נועה עם צלצול בדלת ומסיימת אותו כשפעמון הדלת מצלצל... הפעם שיעל פתחה את הדלת ... היא כבר ידעה את כל מה שהייתה צריכה לדעת...
יופי של ספר, מרגש, סוחף, מרתק והכול ביחד -תענוג צרוף, מה שמזכיר לי את השיר של יענקל'ה רוטבליט, שנשמע מפיו של שמוליק קראוס ז"ל "איך שגלגל מסתובב לו"...
שאפו לעינת דנון.
ספר מומלץ בחום שאף אחד לא יישאר אדיש לאחר סיום קריאתו.
לי יניני

10 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
לי יניני (לפני שנתיים ו-10 חודשים)
דן תודה. בהחלט! להיכנס לעולמו של ילד זה לא קל... ועוד במיוחד שמדובר בילדה שאיבדה את הוריה ונותרה לבדה בעולם.
דן סתיו (לפני שנתיים ו-10 חודשים)
לי יניני ביקורת מרשימה מאד.כתבת באופן משכנע על חוזקתותיו של הספר, אבל ניכר בכתיבה שלך שאלה לא רק הנימוקים השכלתניים שהוכנסו בצורה כמו יפה לרשימתך אלא הרבה רגש. שלא נדע....
לי יניני (לפני שנתיים ו-10 חודשים)
זשלב-כל כך מהר קראת את הביקורת שלי....???





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ