אני אוהב מאד את שבתי טבת העתונאי, המדווח, כותב ההסיטוריה והביוגרף.
לכן התפלאתי קצת לראות את הספר הזה, שכבר ממבט ראשון היה ברור שהוא קובץ סיפורים פרטי מאד, אישי והיסטורי-אישי.
אהבתי לקרוא את סיפוריו הקצרים. הם "משלנו" - מספרים על אלו שבנו בתים בחולות, כשהם מלאים אמונה ולא כסף, כשהם רוצים להקים מדינה ולא לסחור בנדל"ן.
אבל שבתי טבת למעשה העתיק את סיפורי העיירה היהודית של שלום עליכם לתוך תל אביב. ואולי אנחנו באמת כאלה - עיירה קטנה ופרובנציאלית, מן יהופיץ כזו.
אבל סגנון הכתיבה, בחירת המילים העיבריות היפות, התוכן והביקורת הקורצת - כולן הן של שלום עליכם.
אז בהחלט נהניתי - לקרוא את סיפורי שלום עליכם, מעטו של שבתי טבת, על תל -אביב הקטנה שהיא בעצם בויבריק שנמסה בשמש המזרח-תיכונית.

מדובר בספר של סיפורים קצרים מתקופת המנדט בארץ. יש לי אותו בבית ואני קורא בו שוב ושוב... זה לא מפריע לי לקרוא ולצחוק כל פעם מחדש בקול גדול. לדעתי אפשר ללמוד ממנו רבות על ארץ ישראל בתקופה המנדטורית ועל היישוב היהודי של אז. אותו "יישוב" שחלק גדול מאנשיו היו חלוצים אמיתיים שהאמינו בכל ליבם בציונות ובמדינה החדשה והטהורה שרצו להקים כאן. אותו דור מופלא שחלקו הגדול היה "מגוייס אידיאולוגית" כבר איננו איתנו היום. לצערי יש לי חשד די מבוסס, שלו אנשים אלו היו חיים היום, הם היו נתפשים בחברה הצינית ןהחומרנית שצמחה בישראל העכשווית כמין תמהונים מוזרים ו"ירחמיאלים"... על כל פנים, לגבי הספר: אני חושב שהוא משעשע ומצחיק ביותר ואני ממליץ עליו בכל פה! ספר מעולה!

סופר לי על מחקר מסויים אשר טען שככלל קריאה עשויה לשפר מצב -רוח בניגוד למוסיקה שעלולה לגרום לשקיעה בעצבות.
מנסיוני,זה מאוד נכון גם עבורי.
אני מאוד אוהבת מוסיקה אך לפעמים היא עלולה מאוד לדכדך אותי, ולהשפיע עליי בעוצמות שמפתיעות אפילו אותי...
לעומת זאת אני מוצאת שחווית הקריאה ככלל, משמחת אותי.
מעבר להנאה מהספר , יש משהו כל כך נעים להיות מחוברת ליצירה של בן-אנוש אחר, כאשר קולו המובע במילים מהווה עבורי חברותא בזמן הקריאה.
אני מאמינה במשפט ש"ספרים הם חברים" כפשוטו, או ליתר דיוק שהמחברים שלהם הם חברים דימיוניים שלי כשאני קוראת ספרים.עבורי זו חוויה אנטימית מרגשת ונעימה .

"יומנים מאתמול" הוא ספר כל-כך משעשע ,מענג, ומשמח! התרופה המושלמת לעצבות!

בספר, כשמו, מתאר המחבר את החיים בא"י של שנות השלושים-ארבעים של המאה הקודמת.
העלילה מצחיקה עד לכאב בטן וכל פרק הוא אוצר בפני עצמו.
מזכיר במקצת את כתיבתו של מאיר שלו ב"רומן רוסי" וב"ככה זה היה", אבל אותי הוא הצחיק יותר...
ספר נפלא, ממליצה בחום!

ספר טוב , עוד סיפורי נוסטלגיה מימי ילדות בתל אביב הקטנה .נחמד אך לא משהו מיוחד .