ספר יוצא מן הכלל. נהנתי עד מאוד מקריאתו. ממש עונג צרוף.
ממליצה

קראתי את 2 הספרים הראשונים בסדרה.
בקושי סיימתי.
הרעיון - העלילה - מעולה.
הספור עצמו לא תפס אותי, לא קולח, אמינות בינונית, עריכה לא מספיק רצינית. פספוס אמיתי.
בעיקר הפריע לי שהסופר מתארת כל פעם את הסיפור מעיניו של גיבור אחר, לא תמיד ברור מי מתאר את הסיפור עכשיו, יש חזרה על תיאורים, המון אני ואני. המון פרטיים הכרחיים שאינם. לא מספיק אפוי. בטוח עורך טוב היה יכול לעשות מהספר הזה מעדנים. ממש חבל.
לא הצטרפתי למועדון המערצות.

ספר חזק ביותר. אני אהבתי אותו

עבורי זה היה קצת יותר מידי הספר הזה. לא המשכתי לספר הבא. אני מאוד בעד דור הסופרות הישראליות הצעירות והנועזות, אבל באמת, לא כל דבר ראוי לדפוס וראוי לקרוא אותו. מסתבר שאפילו לי יש קווים אדומים.

בנשימה לרווחה אני סוגרת את "נוסעת מעבר לזמן".
מסתכלת סביבי על שדות הקרב שהשארתי אחרי בהתקף הנווכריה - שפררית - נוסעת,
הכלים בכיור, ערמות הכביסה ו-מי זה הילדים האלו בכלל? נגמר לבנתיים, צריך לחזור לחיים...
מזמן לא נסחפתי ככה. נהנתי.

אבל לפני הכל - חברים בכתר - זה לא הוגן מה שעשיתם כאן! הספר שנקרא נוסעת מעבר לזמן, השלישי בסדרת נוכריה אינו שלם. נראה כי בכתר הזדרזו למהר על גל הביקושים שנוצרו בעקבות סדרת הטלויזיה והוציאו את החלק השלישי כספר חלקי, לא את כולו. והכיתוב על העטיפה האחורית " בין שדות הקרב של סקוטלנד במאה השמונה עשרה לבין איי הודו המערבית האקזוטיים" זה פשוט לא נכון ולא מעודכן!! אין שום קטע שעוסק באיי הודו המערבית ב"נוסעת". יתכן כי תורגמה העטיפה האחורית של הספר המקורי, אבל זה לא מה שאנחנו קיבלנו לקרוא.
אני מאוד מקווה בשביל כתר שהם ימהרו ויוציאו את ההמשך ואף יחיבו עליו פחות, היות והוא רק השלמה לספר שכבר נקנה, וכמו כן יטפלו בהקדם בהוצאת כל שאר הספרים בסדרה (כמה נשאר? 5 או 6?). אני משוכנעת שיש לזה קהל. סדרה מעולה.

וכמה מילים על שפרירית ונוסעת:
אחרי שקוראים כמה ספרים בסידרה, ועוד ספרים כ"כ מרובי עמודים ורחבי יריעה, מתחילים לפתח סוג של מערכת יחסים עם הסופרת...יש לי ציפיות ממנה. אני מוצאת את עצמי עסוקה כמעט כל רגע שבוע אין פר למול עיני במחשבה על איך אני הייתי רוצה שהסופרת תמשיך לרקום את העלילה. והאמת, זה לא תמיד קורה ואני מתבאסת. ועם זאת, קשה לכעוס עליה, הספרים שלה כל כך טובים!
ברור ששיא העלילה הוא המפגש. אני לא חושבת שאני מפתיעה מישהו, לספר קוראים אחרי הכל "נוסעת מעבר לזמן". מובן שהשיא הוא רגע המפגש. לצערי פרט לרגעים כאלו יפים (שבשבילם הכל שווה, כמובן), הסופר בוחרת להמעיט ברגעים מרחיבי לב ולהרבות בעלילה קצבית ומותחת. סה"כ נהניתי ואני כבר מחכה לקרוא את ההמשך (אבל לא עכשיו, קודם נחזיר את הבית למסלולו....).

עונג רב עוררה אצלי הנוכרייה. כבר זמן רב שלא נהנתי כך מספר.
פעם אחת קראתי כמעט ברצף את כל אורך היריעה ואח"כ, לאט לאט, התענגתי על קריאה חוזרת.
אני אוהבת את זה, את הסיבוב השני האיטי, שבו צפים ומתחברים פרטים שונים, ומתגבשות הבנות חדשות.
אצל נוכרייה מצאתי לא מעט דברים ששווים בירור והעמקה בסיבוב השני, ומכאן ההנאה.

העלילה שטווה כאן הסופרת מרתקת בצורה יוצאת דופן. לחובבי ה"רומן ההיסטורי" זה ממש גן עדן.
הרומנטיקה מאוד הדרגתית, זו לא אהבה ממבט ראשון אלא תהליך, בנוי מקסים שמביא את הגיבורים לעומק הרגשות והקירבה בצורה ממש מרתקת ומרגשת. העלילה לא תמיד פשוטה לעיכול אבל הספר גם מלא בהומור, צחוק ושנינה, וכתוב כל כך אניטלגנטי.
וגם - מתורגם נהדר - ח"ח לארז אשרוב.

בקיצור, רגע לפני שאני לוקחת ליד את ספר ההמשך (איזה כיף שיש המשך!), אני מאוד ממליצה!
תהנו.

ביזבוז זמן אמיתי. אפילו אצלי בראש אין כזה בלגן.

עונג חד פעמי ביותר. כבר במהלך הקריאה "התקמצנתי" והאטתי את קצב הקריאה - בתקווה להאריך עוד קצת את העונג...
בתקופה האחרונה אני מוצאת את עצמי מחפשת אהבה בספרים. אין לי הסבלנות לצרות העולם ולדילמות כבדות משקל, במצב הנוכחי, תנו אהבה אמיתית ולא בילבולי מוח. מי שקוראת את הפורמט כבר יודעת שהספר נפתח בנקודה A ויש לצפות כי תסתיים בנקודה B. היא מה יהיה בניהן.
ב"אי אפשר" העלילה מפתיעה, זורמת ובעיקר - משעשעת. אין כאבי לב מטלטלים, יש דרמה טובה ומרתקת, והומור! חילופי הדיאלוגים שנונים, מצחיקים ובלתי צפויים. הסצנות מתוארות בצורה כה ברורה שממש אפשר לראותן לנגד העינים - ובהרבה פעמים - להתפוצץ מצחוק.
נכון - לא ספר עם תובנות או מחשבות שישנו את חיי, אבל קריאה כפית, מה כבר צריך?

אני מוכרחה להתייחס לנקודה אחת משמעותית עבורי - הקהילה. ביחס לפורמט הרגיל בספרים אל, בספר זה מופיעות ומאופינות דמויות רבות של בני קהילת העיירה הקטנה וויינט. כל אחת מהן מוסיפה לעלילה ולסיפור, אבל בעיקר ממש מקבלים מהספר את תחושת הקהילה וכמה היא חשובה לגיבור הראשי. אני נולדתי לתוך קהילה קטנה. הדבר הראשון שבחרתי לעשות בחיי הבוגרים היה לברוח ממנה כל עוד רוחי בי. ברבות השנים, מצאתי את עצמי מגדלת את ילדי בתוך קהילה קטנה, אחרת לגמרי, אבל קהילה. ממש כמו טד, גיבור הספר, גם אני היום לא מצליחה לראות את חיי מתנהלים היום במקום אחר, ללא הקהילה שלי. לא זוכרת שקראתי ספר שכל כך מצליח להעביר את התחושה הזו, של קבוצת אנשים המחוייבת אחת לשניה ולמקום שבו הם גרים, ועם זאת את הקשרים החמים בניהם וגם הדרך שבה הם לא מפסיקים לרכל ולדחוף את האף ללא הרף...ממש כמו אצלנו...

ולסיום - בעמוד האחרון מודה המחברת ומציינת כי דמויות רבות בספר מככבות בספרים אחרים שלה. התפלאתי על כך שלא ראיתי ספרים נוספים שלה בעברית ואני קוראת להוצאת כנרת להקשיב לקולות ההתפעלות שלנו ולהביא לנו עוד מסוזן אליזבת פיליפס.

לצערי זו לא הולכת להיות ביקורת טובה.
לא אהבתי את הספר. הכתיבה אינה בשלה, העלילה "לא מחזיקה מים" חסרת היגיון במקרים רבים, השפה דלה, הגיבורה הראשית ילדותית, הפכפכה וללא חוט שדרה, האמת בעיקר התרגזתי בקריאת הספר הזה. אולי מתאים יותר לנערות צעירות.