ביקורת ספרותית על האסטרטגיה רבתי של האימפריה הרומית - מן המאה הראשונה עד המאה השלישית לספירה מאת אדוארד לוטוואק
ספר בסדר

---

מלחמה ושלום, הגרסה הרומית

האדם מטבעו מבקש ביטחון ושלום, את זה הבינו היטב הרומאים, והפעילו בהצלחה את מדיניות השלום הרומאי - Pax Romana, כיסוד לשגשוגה התרבותי, הכלכלי, והפוליטי של האימפריה הרומית, בעת העתיקה.

גם כיום, במאה ה- 21, המושג השלום הרומאי מעורר השראה לחזון מדיניות שלום עולמית עכשווית. הרפובליקאים, באמצעות בוש האב והבן רצו לייסד, פקס אמריקנה ,Pax Americana - סדר עולמי חדש, על ידי כיבוש עיראק וחיסול סאדם חוסיין, התוצאה היא כאוס אסלאמי שהעלה לזירה כוחות קיצוניים כמו, שיעים, סונים, דאעש, ואירן. חזון השלום העולמי ושברו, גורמים לאירופה ולארה"ב להתכנס לבדלנות צבאית ומדינית. יש מומחים שטוענים כי המצב הנוכחי של העדר ביטחון עולמי, דומה למצב שנוצר לאחר השלום הרומאי, בו האימפריה הרומית איבדה את מעמדה הביטחוני והחלה בדעיכתה. האם תהליך דעיכה דומה מאפיין כעת את אירופה וארה"ב ?

אדוארד לוטוואק, הוא ממוחה לאסטרטגיה וליחסים בינלאומיים בעידן המודרני, מי ששימש יועץ לג'ייימס שלזינגר שהיה שר ההגנה בתקופת ניקסון ופורד, מאפשר לנו דרך עיניו כחוקר אסטרטגיות התקופה המודרנית, להביט לאסטרטגית האימפריה הרומית ולבחון את הדמיון שלה לאסטרטגיות של ארצות הברית ואירופה בעידן המודרני.

המחקר של לוטוואק מעלה סוגיה מעניינת, כיצד שלטו הרומאים במרחב העצום של האימפריה, בעידן של תקשורת ותובלה איטיים, כשמעבר לגבולות המתינו אויבים פוטנציאלים, להזדמנות של חולשה מצידה של האימפריה בכדי לפלוש לתחומה ולזכות בנתח מעושרה. אם כן, כיצד שרדה האימפריה הרומית במשך כארבע מאות שנים ?

התזה של לוטוואק מתארת את האסטרטגיה הכוללת שאפשרה את שליטת האימפריה הרומית, הטענה המרכזית שלו היא כי, לצבא הרומאי היו חיילים ומפקדים רגילים, ולא שונים מאלה של הצבאות היריבים, יתר על כן הצבא הרומאי שהתבסס בעיקר על כוח רגלי כבד, סבל לעתים מנחיתות בכוחות מיוחדים כמו, פרשים, קשתים או קלעים, אם כן מה הייה יחודו של הצבא הרומאי ?

לוטוואק מסביר את יחודו של הצבא הרומאי במנגנון בירוקרטי עצמאי שאפשר את ביטחונה של האימפריה, גם בתקופות של חוסר יציבות שלטונית. ההישג של האימפריה הרומית מדהים, אם ניקח בחשבון את סדר כוחות הצבא הרומאי שמנה כ- 300,000 - 350,000אלף חייליים, שאורגנו ב 30 לגיונות, שנפרסו במרחבי האימפריה ואפשרו ניידות כוחות. מאוגוסטוס ועד נירון, הגבולות נשמרו באמצעות בריתות עם מדינות חסות, דיפלומטיה ששולבה עם מדיניות הרתעה צבאית, שבקשה לחסוך בשימוש בכוח הרומאי, אך כשהאימפריה החליטה לצאת למלחמה, היא השתמשה בכול העוצמה והכוח. לוטוואק נותן דוגמה, את המרד היהודי, שבו הגיעו הלגיונות הרומאים למצדה, נקודה רחוקה במידבר, בכדי להוכיח את התמדתם, ויכולתם הטכנולוגית, בבניית חומות מצור, וסוללת ענק, במצור שנימשך שלוש שנים, עד להכרעה הסופית. האימפריה הרומית שידרה בכך מסר, כי היא לא תניח לאויביה, ותרדוף אותם גם למידבר, ולבסוף תכריע אותם.

בהדרגה הפך הצבא הרומאי להגנתי יותר ויותר, הוא אורגן ביחידות אזוריות שהגנו על קווי הגבולות, גמישות הפעלתו ואיכותו פחתו, במקביל ההרתעה מול אויבי האימפריה הלכה והתפוגגה, שיטת מדינות החסות נעלמה, פלישות אויבי האימפריה לשטחה גברו, מצב שהגביר את חוסר הביטחון הפנימי ואי הוודאות, תהליך שהביא לדעיכת האימפריה ולקריסתה, מהחוץ פנימה.

איך התזה של לוטוואק מתקשרת עם השלום הרומאי, כאן ההפתעה, אדוארד לוטוואק לא מזכיר את המונח השלום הרומאי אפילו במשפט אחד, כי השלום הרומאי נוגד לתזה שלו. השלום הרומאי פעל כמערכת כלים שלובים בין יחסי פנים לחוץ, הוא חייב יציבות בקרב אזרחי רומא והקיסר. עובדה היא שהשלום הרומאי היגיע לקצו בשנת 180 לספירה, בשנה בה עלה קומדוס לשלטון, תקופה בה נוצרה עריצות שלטונית שגרמה משברים כלכליים, חברתיים, מלחמות פנימיות, ולהתרבות הפלישות החיצוניות. משבר חמור, ממנו האימפריה לא התאוששה עד למאה ה - 4 לספירה.

אם נשווה בין האסטרטגית הביטחון האפקטיבית של האימפריה הרומית לזו העכשוויות של אירופה וארצות הברית, נוכל לזהות כי האסטרטגיה של העידן שלאחר מלחמת העולם השנייה, וזאת של המלחמה הקרה, לא מתאימות לתקופה של התמוטטות מדינות האסלאם, ועליית הטרור האסלאמי, התוצאה, אירופה וארצות הברית מאבדות את כוח ההרתעה, ואת יכולתן להוות גורם מדיני בעל משמעות לעיצוב מדיניות ביטחון ושלום עולמית, מצב שגורם לחוסר יציבות ביטחוני עולמי ולאי וודאות, האם זה מעיד על דעיכת אירופה וארצות הברית, יש להניח שכן.

סיפרו של לוטוואק, מתאר חלק מהאסטרטגיה הביטחונית הרומאית, אך לא את כולה, כפי שהוא מתיימר להציג, ומכאן חולשתו, הוא נועד להצדיק את כוחו של הממסד הביטחוני האמריקאי כגורם חזק ועצמאי, הוא עוסק יותר בפרטים טכניים, בטקטיקה,ופחות באסטרטגיה, הוא גדוש בנתונים, בתרשימים ובמפות, הוא מחלק טוב את עידן האימפריה הרומית לשלוש תקופות של עיצוב אסטרטגיה ביטחונית. הספר כתוב בשפה מחקרית נטולת ברק, לא מלווה מספיק בדוגמאות שיכולות לייצר עניין וחווית קריאה לחובב ההיסטוריה.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על האסטרטגיה רבתי של האימפריה הרומית - מן המאה הראשונה עד המאה השלישית לספירה