לא אהבתי את הספר, מבחינתי הוא היה בזבוז זמן. קודם כל במהלך הקריאה עצמה היו קטעים שרפרפתי עליהם כי היו משעממים ולא ממש תרמו בשום דבר. סתם מריחה. ובסוף, הספר נגמר בניגוד למצופה ולתכלית שלו, עם אכזבה לקורא. שאלתי את עצמי מה מאכזב אותי בעצם ואז עניתי לעצמי שכשקוראים סיפור, בטח של שתי נשמות אבודות, מצפים שהם יעברו תהליך כלשהו, שיהיה איזה ריפוי, סגירת מעגל, משהו שקידם אותם לאנשהו... אבל פה, הספר הזה נשאר פתוח בכל המובנים שקשורים לאליס. אמנם יש השלמה כלשהי לדניאל אבל האם זו ההשלמה הנכונה? האם זה מה שנכון לעשות- ופה אני עוברת לכתוב ברמזים לגבי הספר אז מי שחושש מספויילר שידלג- הוא מחליט עבורה שהיא תשפוט אותו על פי החיצוניות שלו, האם זה מה שהיה נכון לעשות? אולי האמת שלו היתה מנחמת אותה דווקא והיתה מביאה לה ריפוי, ריפוי להרגשה שלה שהיא תמיד לא שייכת, לסוד שמסתירים ממנה, לכך שהבית שלה מעולם לא הרגיש לה בית. אולי האמת הזו היתה דווקא נותנת לה כוחות והיא היתה מפסיקה לברוח כל הזמן ומוצאת את החלק החסר בחייה שהיא לא ידעה שחיפשה. ככל שאני כותבת על זה יותר אני חושבת שזה הסוף שהייתי מצפה, לראות את האמת ואת ההשלמה של אליס בכל התחומים בחייה. במקום זה קיבלנו כלום ולכן (ובגלל החלקים המרוחים שיש לאורך כל הספר) הספר הזה מקבל רק שתי נקודות ודיס-המלצה לקריאה.

איזה ספר חמוד, נהניתי מכל רגע.
אליס, גיבורת הספר, היא הבת הצעירה מבין שלוש בנות. היא מרגישה הכי פחות אהובה במשפחתה. היא שבורת לב אחרי פרידה מחבר שעימו התעתדה להתחתן ומטיילת ברחבי העולם כדי לחפש את עצמה. כשאביה גוסס, היא נקראת לבוא להיפרד ממנו.
במקביל, ישנו עוד סיפור שבמרכזו עומד דניאל, קבצן בלי בית, שמסתובב בלונדון ומבלה את ימיו בחיפוש אחרי בתו, שמעולם לא פגש, שנולדה מרומן.
לכאורה, שני סיפורים שאין ביניהם קשר אך לאט לאט הם מתחברים לסיפור אחד על אנשים טובים, בודדים, שמחפשים אהבה וטעם לחיים.
סיפור מרגש עם המון תקווה. ממליצה בחום!

שני סיפורים מקבילים שאמורים להוביל לרגע אחד מרגש שהסופרת החליטה לא לתת לנו.
במשך כל הספר נבנית הציפיה, כל הבלבול ותחושת חוסר השייכות של אליס, וחיפושיו הבלתי נלאים של דניאל ואיכשהו הסוף מבחינתי הוא החמצה.
סיפור נחמד שמוביל לשום מקום