סמי ברדוגו מצליח להיכנס לתוך נפשה וגופה של אישה תוך כדי שהוא כותב בפירוט רב על עולמה הנפשי והגופני. את כל אלה הוא עושה בכישרון רב תוך ניתוח רב משמעות של משפחה ישראלית רגילה על בעיותיה. גיבורת הספר נוסעת לעפולה בכוונה לפגוש שם באיזה ישוב בעמק יזרעאל את בנה בן ה18 שהתנתק ממנה ושומר ממנה מרחק. לגיבורה של הספר אין שם ולבעלה קוראים אלברט. ארמון הוא בעלה הראשון שנפטר, אלברט בעלה השני והכנוע שלא רב אתה מסכים אתה על כל דבר ואוהב מאוד לעשן ולבהות בתקרה. הספר הזה הוא מורכב והוא כולל מספר אלמנטים: שפה בגובה העיניים, דמויות ישראליות טיפוסיות ורגילות אשר למרות זאת חושפות עולם פנימי סוער וחסר שקט.
כאשר הגיבורה מגיעה במונית שירות לעפולה היא חייבת להשתין אך לא מוצאת מקום בו תוכל להתרוקן. תוך כדי הנסיעה וגם בסיומה מגיעה העלילה לשיא חדש ושוב חוזרת להתחלה ולקושי של האישה לנהל עם בנה מערכת יחסים נורמלית.
היא נמשכת לגברים בעלי "כוח יפה" "שייקחו אותה ויעשו אתה הכול".
את הספר הזה הכולל 211 עמודים ויצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד הספרייה החדשה קראתי ביום אחד. ספר מעולה לא קשה לקריאה ומומלץ

הספר השאיר בי תחושה עמוקה של כלום עם שום דבר.
הרעיון הנשגב של "לא לייצר עלילה" ובכך להעפיל לרמה יצירתית נעלה (אולי בהשאלה מעולמות הרוּחְנִיות?),
מותירה את הקורא עם שלל דמויות שטוחות, לא אמינות (אדם בן זמננו שמשתמש בביטוי 'העמק של יזרעאל' בודאי נולד בפתח של תקוה), שלא מתפתחות לדבר, שמניעיהם סתומים ואחריתם פשוט לא מעניינת.
כשקראתי את התשבחות אַלִּיבָּא דְּמנחם פרי, העורך, על הכריכה האחורית נזכרתי בציטוט מתוך ההצגה "אומנות" מאת המחברת הצרפתיה יסמינה רזה:"חבר שלי סרז' קנה ציור ב-200,000 פרנק. זה בד של כמטר שישים על מטר עשרים, צבוע לבן. הרקע לבן ואם תמצמץ, תוכל לראות גבולות לבנים רוחביים עדינים. סרז' מאוד מצליח, הוא רופא עור ואוהב אומנות."
גם אם סמי ברדוגו המחבר מלמד כתיבה יוצרת בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת בן-גוריון ובמכללה האקדמית ספיר בכתיבת הספר הזה הוא בן דמותם של החייטים הטווים את בגדי המלך החדשים.
יתכן וסיפור קצר היה מתאים להשגת המטרה שאליה מתייחס פרי,
ואולם "ככה אני..." הוא ספר ארוך, ארוך מדי!

נ.ב. מנחם פרי, שים לב לשגיאת הכתיב בעמוד 124