ביקורת ספרותית על ככה אני מדברת עם הרוח מאת סמי ברדוגו
בזבוז של זמן

---

הספר השאיר בי תחושה עמוקה של כלום עם שום דבר.
הרעיון הנשגב של "לא לייצר עלילה" ובכך להעפיל לרמה יצירתית נעלה (אולי בהשאלה מעולמות הרוּחְנִיות?),
מותירה את הקורא עם שלל דמויות שטוחות, לא אמינות (אדם בן זמננו שמשתמש בביטוי 'העמק של יזרעאל' בודאי נולד בפתח של תקוה), שלא מתפתחות לדבר, שמניעיהם סתומים ואחריתם פשוט לא מעניינת.
כשקראתי את התשבחות אַלִּיבָּא דְּמנחם פרי, העורך, על הכריכה האחורית נזכרתי בציטוט מתוך ההצגה "אומנות" מאת המחברת הצרפתיה יסמינה רזה:"חבר שלי סרז' קנה ציור ב-200,000 פרנק. זה בד של כמטר שישים על מטר עשרים, צבוע לבן. הרקע לבן ואם תמצמץ, תוכל לראות גבולות לבנים רוחביים עדינים. סרז' מאוד מצליח, הוא רופא עור ואוהב אומנות."
גם אם סמי ברדוגו המחבר מלמד כתיבה יוצרת בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת בן-גוריון ובמכללה האקדמית ספיר בכתיבת הספר הזה הוא בן דמותם של החייטים הטווים את בגדי המלך החדשים.
יתכן וסיפור קצר היה מתאים להשגת המטרה שאליה מתייחס פרי,
ואולם "ככה אני..." הוא ספר ארוך, ארוך מדי!

נ.ב. מנחם פרי, שים לב לשגיאת הכתיב בעמוד 124

» ביקורות נוספות של גלילית1
» ביקורות נוספות על ככה אני מדברת עם הרוח