חברה שלי אומרת שאני תמים מדי לפעמים. כל כך תמים, שכשאני רואה ספר שכולם מדברים עליו, אני ישר מבקש ממנה לקפוץ לחנות הספרים הקרובה למקום מגורינו ולרכוש מיד שני עותקים ממנו, כדי שנוכל לקרוא אותו במקביל בלי לריב מי יקרא קודם ואז אולי גם נצליח לקיים עליו דיון, לנחש מה הולך לקרות ולהתענג על השפה.
"זה מהלך יחצני," היא אומרת לי.
"את תמיד חושדת בכשרים," אני עונה.
"ואתה תמים. ממש תמים," היא עונה.
"שוב תמים? למה תמים?" אני מקשה.
"כי באמת נראה לך שכל המדינה קוראת עכשיו ספר שאף אחד לא שמע עליו של מישהי שאף אחד לא הכיר לפני שתי דקות?"
"גם את רם אורן אף אחד לא הכיר לפני שיצא פיתוי ובתוך שתי דקות כולם דיברו רק על הספר הזה."
"כי הוא רם אורן."
"הוא לא היה רם אורן לפני זה."
"למה אתה צועק עליי?"
"כי את מעצבנת. תקראי איזה ביקורות כותבים על העלילה, על השפה הקולחת. זה פרס ספיר על בליינד."
"למה רק ספיר? פוליצר."
"את פשוט מקנאה בה. אין הסבר אחר. בזמן שאת כבר שנים לא מצליחה לסיים פרק בספר שאת עובדת עליו, היא סיימה אחד שלם, מצאה מו"ל והסתערה על החנויות."
"ומי המו"ל שלה?"
"לא יודע, לא כתוב."
"אתה מתכוון לכך שהיא בטח הוציאה את הספר לבד."
"הרבה עושים את זה עכשיו. לגיטימי."
"ועל כמה מהם שמעת?"
"אולי הם לא רוצים להתפרסם? אולי הם לא מספיק טובים כמותה?"
"כן, בטח. אנשים מוציאים ספר כדי להשאר אנונימיים. תעשה לי טובה."
"תפסיקי, טוב. יצא ספר חדש של סופרת שכולם מהללים ומשבחים ובמקום לשמוח שקמה יורשת לדורית רביניאן, את ישר מטילה ספק בכישרונה ובמבקרים שברגע שסיימו לקרוא מיהרו לשתף את העולם כדי שלא יפספסו את הכישרון, וזאת מבלי שקראת אפילו מילה אחת ממה שהיא כתבה."
"שלא תעיז לקרוא לה סופרת."
"למה לא?"
"כי מי שכותב ספר אחד עדיין לה מוגדר סופר."
"ממתי?"
"מתמיד."
"אז כשג'י קי רולינג כתבה את הספר הראשון של הרי פוטר היא עדיין לא נחשבה סופרת? רק בספר השלישי?"
"אתה סוטה מהנושא."
"אני אוהב לשמוע את המילה סוטה מתגלגלת על הלשון שלך. מה דעתך על אזיקים?"
"רק שלא יהיו מנייר."

מה אגיד, אין כמו להשלים אחרי ויכוח. ומצטער, לא קראנו את הספר בסוף, אבל הוא הביא לנו רגעים נפלאים של אושר, אז אולי מתישהו בעתיד. בינתיים, תודה לך אורנה פלג-אלוני, מי שלא תהיי, על תרומתך הקטנה לחיי הזוגיות שלנו.

ספר נפלא שלא קראתי ולא אקרא. אז איך אני יודעת שהוא נהדר? עובדה שקריאתו דחפה אנשים להרשם לסימניה, כה עזה הייתה חוויית הקריאה!

עם פתיחת הספר "אזיקים מנייר", פגשתי את הקטע הבא שפתח אצלי את "צוהר השאלות":
יחפה מהלכת אישה אל נפשה
והשביל לה הוא ארץ זרה
מפותלת הדרך לשם
מפרכת דרכה חזרה

למה יחפה? לאיזו ארץ? מה מפותל ומפרך להגיע לאותה ארץ זרה? האם יחפה כדי להרגיש את האדמה שהיא דורכת עליה או מה?

כבר בעמודים הראשונים ניתן להבין מי הלכה יחפה - ליאורה פינר הדמות הראשית.

מי זו ליאורה?

ליאורה ובעלה גלעד פונים בתלונה לחוקר אילן דינובסקי בתחנת המשטרה, בטענה ש... ציטוט מדברי ליאורה עמוד 18: "מטרידים אותי בטלפון ממספר חסוי. אישה שאני לא מכירה השיגה את מספר הטלפון הנייד שלי. היא מקללת, מאיימת עלי, ומעירה אותנו לפנות בוקר. לפני שבוע הייתי אצל אביטל החוקרת. והיא ביקשה שאקליט אותה."...

ליאורה פינר בת 47, ניראת טוב, עור פניה צעיר. עוסקת בתרגומים מרוסית עבור חברות עסקיות, עובדת בארץ ובחו"ל עם ארגונים ומוסדות שונים. גלעד מהנדס במקצועו שיצא לפרישה, וכיום נותן יעוץ כשפונים אליו לחוות דעת מקצועית. לשניהם שני בנים ירון וערן שיצאו לאוויר העולם לאחר מאמצים.

משפחת פינר התנהלה על פי קוד חברתי מקובל. "הכול בסדר" אבל שום דבר לא בסדר. אהבה וחום – לא היו שם. מה היה? להלן קטע משיחה של ליאורה וגלעד מעמוד 23-24: "אני רץ לבנק ולרואה חשבון, לא יודע מתי אחזור". עם שובו היה הבית שקט בדיוק כשהיה טרם צאתו. "אולי נלך לסרט או להצגה טובה?" הציעה. "אין לנו אותו טעם בסרטים והצגות, את יודעת." "אז בוא נצא לחברים." "רק עכשיו חזרתי. אני עייף". יום רדף יום, החברים התמעטו, שיחות נפש לא היו, גלעד התחבר לשלט של הטלביזיה וליאורה לעבודות התרגום שלה. ליאורה חיה את חייה שכל יום היה שיכפול של היום הקודם, כנזירה טיבטית כפי שיעל חברתה ציינה באחת השיחות נפש שלהן.

ליאורה גדלה בחליסה שבחיפה, בבית שדיברו בו גרמנית, עם רדיו דובר אידיש ואבא זיגי שמדבר אנגלית רהוטה. האם אנג'ליקה - עקרת בית. ליאורה-בת יחידה בין ארבעה אחים מתוכם שני תאומים. משפחתה חיה בבית קטן שבאותו חדר אכלו וישנו. הבית לא היה בדיוק מצוחצח, עד כדי כך שמבעד לחלונות לא היה ניתן לראות דבר. זיגי האב, לא חסך את שבטו לא מאשתו ולא מילדיו, ובכל הזדמנות השתמש באגרופיו. אף אחד מבני המשפחה לא ניסה להתגונן מפניו מלבד ליאורה. באחד הפעמים שהצליחה לברוח ולהתלונן על הסימנים הכחולים אצל מרינה הרופאה, מה הרופאה אמרה לה? ציטוט עמוד 45: "אבל זה אבא שלך",..... "תחזירי הביתה. אבא לא באמת חונק את הילדים שלו." אני סמוכה ובטוחה שהיום לא היינו שומעים משפט כזה...ואם כן אוי ואבוי...

המוצא היחידי לברוח מהמשפחה היה להתחתן... הנישואין לגלעד לא הגשימו לליאורה את חלומה. החיים התנהלו ביניהם על מי מנוחות ללא חיבה, תשוקה, ספונטניות, המחר הבא היה עוד מחר. ליאורה הפכה להיות מתוסכלת, למרות שגלעד היה גבר משעמם היא אהבה אותו, את מראהו, חריצותו, יציבותו הכלכלית וידיעותיו המקיפות.

באותה עת שליאורה נישאה לגלעד היא חשבה כפי שאלברט איינשטיין טען: "גברים מתחתנים עם נשים בתקווה שהן לעולם לא ישתנו. נשים מתחתנות עם גברים בתקווה שהם ישתנו..." ליאורה נותרה עם התקווה... היא לא הצליחה לשנות את גלעד, ולעומת זאת מילאה את החסך הרגשי, ע"י רומן אסור עם קצין משטרה, שאני אישית הייתי מעיפה אותו מהחלון אחרי כמה בעיטות!

אחרי שהעפתי מהחלון את דינו- קצין המשטרה המהולל, הבא בתור היה אביה של ליאורה... מר זיגי. איש מורכב, כוחני, מתוסבך שהעלה לי את לחץ הדם... לדוגמא ציטוט מעמוד 93: "... כלבת הזאב המעורבת שהילכה קשורה על כבל ארוך בחצר. מעולם לא עיקרו אותה, ובכל עונה היה מגיע כלב משוטט ועושה בה כדרך הטבע. זיגי היה יוצא עם מקל ומכה אותם באמצע ההזדווגות, אבל היללות הנוראיות לא עזרו להפריד ביניהם. בקור-רוח נטל את הגורים שהמליטה והטביע אותם. הקטנים עולים לנשום, וזיגי דוחף את ראשיהם לתוך הגיגית". "אבא, לא! אבא, די! צרחה הקטנה בת ה-7..." נו תגידו לי אתם, עם כזה אבא לא רוצים לברוח מהבית ולהינשא עם כל אחד שמציע חיבוק?

העלילה נעה על שני צירים וההצמדה בין הזמנים של עבר והווה הודקו היטב. הכתיבה של אורנה סוחפת ומרתקת וכיוון שכך, היא מצליחה לאחוז בקורא היטב. הספר מורכב מ-11 פרקים קצרים, ולא עמוסים בדמויות, כשלדעתי הפרק האחרון דורש אפילו המשך.

אני מודה שמהעת שאחזתי בספר נשאבתי אליו, למרות שלא התחברתי לדמותה של ליאורה, עד כדי כך שכעסתי עליה, אך היא גברה עלי, והצליחה לסקרן אותי.

אורנה מטיבה לתאר במילים תמונות ציוריות של חיפה, חליסה המעברה, וילדותה. כל האלמנטים הללו מסייעים להבנת דמותה והתנהגותה של ליאורה, למרות שאני אישית לא הזדהתי איתה, ומאידך גיסא, מי אני שאשפוט את ליאורה?

לדעתי, אם כי אני לא בטוחה שהסופרת חשבה על כך: לשמות שנבחרו לדמויות יש מסר: גלעד מלשון "גל עד" וזה בדיוק מה שהוא היה "אנדרטה" ולא יותר מכך. לעומתו ליאורה מלשון "לי-אורה", "לי"-מלשון שייכות ואילו "אורה" מסמל את האור הפנימי והכוח המניע. בסיפור שלנו "ליאורה" אכן חיפשה ויגעה אחרי השייכות, והאור הפנימי במקרה שלה, הביא אותה למקום אסור.

שאפו לאורנה פלג-אלוני על ספר ביכורים מרגש, סוחף שמעורר לא מעט הרהורים.

ז'אן פול סארטר אמר ש"התשוקה מתבטאת בליטוף כפי שהחשיבה מתבטאת בדיבור." ב"אזיקים מנייר" היו אזיקים, היה ליטוף? היתה חשיבה? רוצים לדעת? תקראו...

לי יניני

אזיקים מנייר / אורנה פלג-אלוני

וואו איזה ספר יפה!
הספר הזה לא דומה לשום ספר אחר שקראתי ואין טעם להשוות אותו.
אין כאן גיבור עשיר ומפונק שירש עסק מצליח ועם תסביכים אישיים של מחויבות, ולא גיבורה צעירה ורעננה שרק מגלה את החיים.

הספר מתבסס במידה רבה על חוויות ילדותה של המחברת, אורנה פלג-אלוני, ולקח אותה למסע מורכב ומעורר השראה בשכונת חליסה בחיפה היא מספרת "לעיתים היה קשה מאוד לחזור אחורה"

ליאורה פינר היא גיבורת הספר, ליאורה אישה נשואה אשר מרגישה לבד בנישואיה. בעלה הוא איש שלא מפגין כלפיה כמעט רגש מופנם ושקט וליאורה היא אישה יצרית וחמה אשר לא באה על סיפוקה המיני והרגשי, אבל היא לא מתגרשת ממנו בגלל שהיא מרגישה שהיא חייבת לו את חייה כי הוא הציל אותה מה"חור " בו היא חייה והביא לחייה מתנה גדולה – ילדים. למרות שהילדים עכשיו גדלו ועזבו את הבית היא עדין לא עוזבת אותו כי היא מפחדת להיות לבד.
הקשיים בזוגיות והעבר שרודף אותה מביאים את ליאורה להיקלע לקשר, רומן אסור עם קצין משטרה המטפל בתלונה שליאורה הגישה.
הקשר המיני הזה הוא גלוי בפני בעלה של ליאורה ואסור בפני הקצין מפני משפחתו.
הרומן הולך ומסתבך עד כדי האשמה בהטרדה וזימון לבית המשפט.
התסבוכת הזו הרומן האסור הזה זורק את ליאורה לזיכרונות העבר ליחסים הלא פתורים עם אחיה, לזיכרונות הקשים מאבא מכה ואמא חלשה, ולחייה כבת זקונים להורים אירופאים החיים בשכונת חליסה בחיפה המעורבת.
כמובן יש טוויסט מפתיע בסוף. אבל לא אגלה לכם מהו....

זה סיפור מרגש וסוחף, סיפור על החיים האמיתיים, אני נהניתי מאוד.
ממליצה בחום רב!!!
קישור לאתר שלי :
http://romancebooks.co.il/

מילדות ליאורה לא קיבלה חום ואהבה
ותמיד הרגישה אאוטסיידרית
וגם בזוגיות הקרה שלה
והיא מחליטה לנהל רומן אסור ואובססבי
עם קצין משטרה {שלדעתי גם מפגר }
את ליאורה שלא שפטתי רק רציתי לחבק
ציטוט שאהבתי
'' זו לא שאלה של אסור ומותר ''
{ שתקראו תבינו למה התכוון המשורר :)
מומלץ ומרגש @-}

כשאני ניגש לספר ביכורים של סופר לא מוכר אני ניגש בחשש מסויים כי אין לי מושג מה אני הולך לקבל.
מהפסקה הראשונה הספר הזה סוחף אותך בזכות כתיבה טובה מעניינת שיודעת לשמור את הקורא עירני ומתוח לקראת מה שהולך לקרות.
את הספר הזה סיימתי ביום אחד ונהניתי מכל רגע בקריאה שלו.
החיבור בין זכרונות העבר של גיבורת הסיפור לבין חייה הלא פתורים בהווה והרומן מחוץ לנישואין הוא קשר שאי אפשר לנתק אותו.
אורנה לוקחת אותנו למחוזות של העבר לניחוחות הילדות הקשה ומסובכת שלה. לאבא המכה לקשיים הכלכליים ולסיפורים המרתקים מאותה תקופה.

ליאורה פינר היא גיבורת הספר, ליאורה אישה נשואה אשר מרגישה לבד בנישואיה. בעלה הוא איש שלא מפגין כלפיה כמעט רגש מופנם ושקט ולאורה היא אישה יצרית וחמה אשר לא באה על סיפוקה המיני והרגשי.
היחסים מבית והקשיים בזוגיות מביאים את ליאורה להיקלע לקשר , רומן אסור עם קצין משטרה המטפל בתלונה שליאורה הגישה.
הקשר המיני הזה הוא גלוי בפני בעלה של ליאורה ואסור בפני הקצין מפני משפחתו.
הרומן הולך ומסתבך עד כדי האשמה בהטרדה וזימון לבית המשפט.
התסבוכת הזו הרומן האסור הזה זורק את ליאורה לזכרונות העבר ליחסים הלא פתורים עם אחיה לזכרונות הקשים מאבא מכה ואמא חלשה וזקנה לחייה כבת זקונים להורים אירופאים החיים בשכונת חליסה המעורבת.
זכרונות העבר לוקחים אותנו חזרה להווה ולהתמודדות של ילדיה עם הרומן ולאובדן משפחתי כואב.
בעיני הספר הוא הצלחה .
הספר הוא מותח ומעניין השפה נפלאה ואפשר ממש לחוש את שכונת חליסה החיפאית כאילו אנחנו נמצאים שם וחווים את חוויותיה של ליאורה פינר.
ספר ביכורים מוצלח ומהנה ומרגש מאוד.

הספר אזיקים מנייר הוא ספר מקסים. מרגש מאוד ועשיר בתיאורים שגורמים לך להריח את הריחות, לשמוע את הקולות ולראות את הדמויות. בדרך כתיבתה של הסופרת מצליחים לעבור איתה את החוויות כאילו שאתה נמצא במקום. סיפור הילדות של הגיבורה העציב ויחד עח זאת ריגש. הדרך בה היא למדה להתגבר על הקושי שתואר, ההתמודדות שלה עם הבדידות והכל למען משפחה. מומלץ בחום. הספר אזיקים מנייר כתוב בצורה מרתקת וסוחפת . ספר שכיף לקרוא.

סיימתי לקרוא לפני כמה ימים אבל אני לא יכולה הרבה לומר עליו זוהי פרשת רומן אסור, דבר לא נדיר ולא חדש, בכל סיפור זה מתחיל אחרת ונגמר אחרת. הספר נחמד אבל לא משהו מיוחד, וזאת לעומת הספרים הרבים שאני קוראת. קראתי בחיי הרבה רומנים מרגשים ומרתקים יותר. מי שאוהב בעיקר רומנים מתאים לו.

החלתי לקרוא את הספר וקרה לי דבר שלא זכור לי מזמן.לא יכולתי להפסיק את קריאת הספר מדהים,מרגש ומעורר מחשבה התחברתי מאוד לליאורה גיבורת הספר הרגשתי אותה,פרגנתי לה ודאגתי לקורות אותה אהבתי בספר את חוט השני שעבר בין ההווה והעבר שהתחברו ביחד לשרשרת אחת מעניינת וסוחפת....אורנה,אהבתי מאוד את הספר ואת סגנון הכתיבה שלך מצפה בכיליון עיניים לספרך השני תודה לך על חווית קריאה מדהימה שהענקת לי מאחלת לך הצלחה ונחת מפרי יצירתך.ממליצה מאוד על קריאת הספר חווית קריאה מדהימה שעברתי.תודה.דבורה פישר.