למען האמת - כל מה שאני כותב בבקורת זה מזכרון של הקריאה שהייתי נער. ככל שאני נזכר בספר , אז באמת הרושם שהוא הותיר בי עולה חזק יותר.
כמה שאהבתי את הספר הזה - אולי הכי טוב של הסופרת. מרתק , מרגש , לא מלוקק כמו הרבה ספרים לנוער אחרים, ומאד מאד סוחף

נער נוסע ללונדון ונופל שם למלכודת ונכלא על ידי פעיל טרור, ומשם עובר לכמה מקומות מחבוא. הספר עוקב אחריו, אחרי החוטפים השונים , המשפחה והסוכנים שפועלים לשחררו

הספר מדהים.
שובה לב, עצוב, מרתק, מיסתורי ומעניין.
אבל-
צורת הכתיבה שלו לא חביבה עליי:
בשלב מסוים במהלך הקריאה,הכתיבה משתנה: בפרק אחד מסופר על המתרחש במקום אחד, ובפרק שאחריו על המתרחש במקום אחר.
כשמקום אחד מרתק, והמקום השני משעמם בצורה מטורפת.
כשקראתי את הספר והגעתי לפרקים משעממים במיוחד, עשיתי הפסקה.
לא יכולתי להמשיך.
ואת הפרקים המעניינים - בלעתי בשניות.
הספר יפה ללא ספק, אבל החלקים המשעממים גורעים ממנו מאוד, ונוטלים חלק מן ההנאה שבקריאה.

למען האמת קיבלתי את ספר הזה כמתנת יומולדת אז ברור שלא התלהבתי במיוחד ( גם לא הייתי כל כך חובבת קריאה בזמנו..) כך שבפעם הראשונה שקראתי את הספר לקח לי חודש עם הפסקות ולא התלהבתי ממנו במיוחד..
אך בפעם השנייה שיצא לי לקרוא אותו נסחפתי לתוך הסיפור ולמרדף אחרי הנער ולחוסר אונים של הוריו.

אני זוכרת, בתור ילדה, לקחתי את 2 הכרכים מהספריה בתור אתגר לספר הארוך ביותר שאקרא. נבלעתי בתוכו. זה היה מרתק. יש לי זכרונות עד היום מהספר.
לא לאנשים פשוטים.