ביקורת ספרותית על ספר שלישי - סופת החרבות [כרך ב'] - שיר של אש ושל קרח #3 מאת ג'ורג' ר. ר. מרטין
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 14 ביולי, 2014
ע"י גל פרל פינקל


"אצבעון משך בכתפיו. "לא היה לי מניע. חוץ מזה, אני בעמק, במרחק אלף פרסאות. תמיד אבלבל את אויבייך. אם לעולם לא יהיו בטוחים היכן את ומה את רוצה, הם לא יוכלו לנחש מה יהיה הצעד הבא שלך. לעתים, הדרך היחידה לבלבל אותם היא לעשות מהלכים שאין להם מטרה, אפילו נראה כי הם מנוגדים למטרותייך. זכרי זאת, סאנסה, כשתבואי לשחק במשחקים".
"אילו... אילו משחקים?"
"המשחקים היחידים שיש. משחקי הכס". הוא השיב קווצת שער שלה למקומה." (כרך ב', עמוד 257)

הספר "סופת החרבות" מאת ג'ורג' ר. ר. מרטין, הינו הספר השלישי בסדרה "שיר של אש ושל קרח". על רקע השואב מבריטניה של מלחמת השושנים ומלחמת מאה השנים, ברא מרטין סיפור אפי על מלחמה, אהבה, בגידה ונאמנות. אני התחלתי לקרוא את הסדרה עוד בעודי בתיכון, לפני כחמש-עשרה שנים. מרטין הוא סופר מוכשר שכבר כתב שישה רומנים וזכה בפרסים רבים. כתיבתו של מרטין היא הטובה בסוגת הפנטסיה מאז "שר הטבעות", וכמו זו האחרונה כוחה יפה גם כספרות יפה.. מרטין הוא סופר מוכשר והסדרה פרי עטו היא אולי הדבר המרענן והטוב ביותר שנכתב בספרות הפנטזיה מאז יצירתו של טולקין ("הוביט" ו-"שר הטבעות"). הדיאלוגים שנונים ונוקבים ותיאורי הקרבות והפעולה כמו היו קופצים מבין הדפים. בספר מתאר מרטין את ממלכת ווסטרוז בין מזימה לקנוניה, בין אסון לבגידה, בין ניצחון לאימה, בין בעלי ברית לאויבים. במרכז ההתנגשויות ניצב בית סטארק מווינטרפל, בית אב נוקשה ובלתי נכנע כמו הארץ הקפואה שבה נולד. מימרתם של בני סטארק היתה זה אלפי שנים: "החורף הולך וקרב". לאחר האירועים בספרים הקודמים נתונות שבע המלכויות של ווסטרוז נתונות במלחמת אזרחים, והחורף הולך וקרב. העת היא עת תהפוכות. לורד אדארד סטארק ורוברט באראתיאון, שני המנהיגים ששלטו בעידן של שלום כפוי, כבר מתים אחרי שנפלו קורבן לבגידה. כעת מושל תוהו ובוהו מטירת דרגונסטון העתיקה ועד לווינטרפל בצפון הקודר והקפוא. הטוענים לכס הברזל משבע הממלכות עושים כל דבר כדי לממש את תביעתם בסער, במהומה ובקרב. רוב, בנו של אדארד, הכריז על עצמו כעל מלך הצפון. אחיותיו של רוב אבדו, מתו או סביר שימותו בקרוב על-פי גחמתו של ג'ופרי, המלך האכזר והסדיסט מבית לאניסטר, המושל בדרום, אך למעשה הינו קורבנם של אנשי חצר תככנים הגודשים את מעלה המלך.

אנשי משמר הלילה מתכוננים לקור הגדול ולגוויות המהלכות שבאות איתו. אך המון פראים עומדים לפלוש לצפון, שבו חובש רוב סטארק את כתרו החדש. בתחילת הספר נדרש ג'ון שלג, בנו הממזר של אדארד סטארק אשר הבטיח לקהורין חצי-יד כי יחדור לשורות אנשי הפרא ויגלה את מזימתם, לשכנע את מלך אנשי הפרא, מאנס ריידר, כי אכן ערק והצטרף לשורותיהם: "ג'ון לגם שוב מן השכר. יש רק סיפור אחד שהוא עשוי להאמין לו. "אתה אומר שהיית בווינטרפל, בלילה שאבי ערך משתה למלך רוברט".
"אמרתי זאת, כי הייתי".
"אז ראית את כולנו. הנסיך ג'ופרי והנסיך טומן, הנסיכה מירסלה, אחי רוב ובראן וריקון, אחיותיי אריה וסאנסה ראית אותם הולכים במעבר המרכזי ומתיישבים סביב השולחן מתחת לבמה עליה ישבו המלך והמלכה".
"אני זוכר".
"האם ראית איפה אני ישבתי, מאנס?" הוא נשען קדימה. "האם ראית היכן הושיבו את הממזר?" מאנס ריידר התבונן זמן ארוך בפניו של ג'ון. "אני חושב שכדאי שנמצא לך גלימה חדשה", אמר המלך, והושיט את ידו." (כרך א', עמוד 100)

ג'ון הופך לאחר מאנשי הפרא, מתרועע עמם ואף מתאהב בנערה יפה בעלת מזג חם. אולם תחושת החובה חזקה ממנו והוא נמלט בחזרה לחומה, על מנת להזהיר את אחיו למשמר הלילה מפני המתקפה הקרבה. לאור אירועי הספר הקודם נותרו אך מספר מועט של אחים על החומה, וכאשר נשברים עליה גלי ההתקפה של אנשי הפרא מוטל על ג'ון לפקד על הגנת החומה: "לא היה זמן לחשוב או לתכנן או להזעיק עזרה. ג'ון שמט את הקשת שלו, שלח יד מעבר לכתפו, שלף את ארך-טפר מנדנה וקבר את הלהב באמצע הראש הראשון שבקע מהמגדל. ארד לא יכול היה לעמוד בפני פלדה ואליריאנית. המהלומה חתכה דרך קסדתו של הת'ן ועמוק בגולגולתו, והוא נפל מטה למקום ממנו בא." (כרך ב', עמוד 172) במקביל אחיו של המלך רוברט , סטאניס באראתיאון, שנחל מפלה בקרב על הבלקווטר עדיין רואה עצמו כיורשו של אחיו. בעצת ימינו דאבוס הוא יוצא צפונה וצבאו מסייע לאנשי משמר הלילה ומביס את אנשי הפרא. סטאניס מציע לג'ון להיות הלורד של הצפון, אבל במקום הגורל זימן לו ייעוד אחר: "ג'ון צחק, נדהם למחצה שהוא עדיין זוכר איך צוחקים. "אתם חבורה של שוטים מטורפים, אתה יודעים את זה?"
"אנחנו." שאל פיפי. "אתה קורא לנו מטורפים? לא אנחנו נבחרנו להיות הלורד המפקד התשע מאות תשעים ושמונה של משמר הלילה. כדאי שתשתה קצת יין, לורד שלג. אני חושב שתזדקק להרבה יין." אז ג'ון שלג לקח את נאד היין מידו ולגם. אבל רק לגימה אחת, החומה הייתה בידיו, הלילה אפל, והיה מלך שעליו לעמוד מולו." (כרך ב', עמוד 496)

מעבר לים הצר דאינריז, האחרונה בשושלת בית טארגאריין, את הדרקונים, שהבקיעה ממדורת ההלוויה של בעלה, ומתכוננת לנקום את רצח אביה, המלך הדרקון האחרון שישב על כס הברזל. לאחר שצלחה את הסכנות שבעיר קארת' היא פונה לעיר החופשית אסטאפור בכדי לגייס צבא, אולם כפי שמזהירה יועצה ואלופה, האביר ז'ורה מורמונט, אין לבטוח באדוני העיר ומרגע שתחל הלחימה גם בצבאה שלה תתקשה לשלוט: "יש חיית פרא בכל גבר, וכשתיתני לגבר הזה חרב או כידון ותשלחי אותו למלחמה, החיה זעה. ריח הדם הוא כל מה שנדרש לעורר אותה." (כרך א', עמוד 319) בין מזימה לקנוניה, בין אסון לבגידה, בין ניצחון לאימה, בין בעלי ברית לאויבים, בין קרב אחד למשנהו כל שחקן עושה את מרב המאמצים להכריע במאבק הקטלני מכל: משחקי הכס. לסדרה אין מתחרה ברוחב היריעה ובתיאורים וספר זה הוא לדידי הטוב שבה עד כה, משום שבו מגיעה העלילה לשיא שנבנה בספרים הקודמים ולא חוזר בספרים שלאחר מכן. הוא אוצר בתוכו את אחת מאותן חוויות קריאה המרתקות את הקורא החל מן הדפים הראשונים, אינן מניחות לו עד הסוף, ואף מעוררות כמיהה לעוד. בספר "סופת החרבות" מגיש ג`ורג` מרטין יצירת מופת אמיתית, המכילה את המיטב שמציע הז`אנר. מתח, תככים, אהבה והרפתקאות ממלאים את דפי האגדה המופלאה הזאת. מומלץ בחום רב!!!

"סופת החרבות" מאת ג'ורג' ר. ר. מרטין,
באנגלית "A Storm of Swords",
By George R. R. Martin,
בשנת 2000,
יצא בעברית בהוצאת אופוס,
בשנת 2002,
תרגום: דוד חנוך,
מכיל 1154 עמודים.
קורא אחד אהב את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



1 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ