ביקורת ספרותית על פלסטינים: עם בהיווצרותו מאת ברוך קימרלינג
ספר לא משהו

---

זהו ספר חשוב. חשוב כי הוא מציג בצורה חד-צדדית וקיצונית את עמדותיו של העם הפלסטיני, תוך ניגוח ותקיפה של העמדה הציונית. אני רוצה מאד להתעלם מהעובדה ששני יהודים כתבו אותו, אחד מהם איש אקדמיה ישראלי ידוע. אם היה הכותב פלסטיני הייתי מרגיש טוב יותר. כשיהודי מנסה להיות יותר פלסטיני מהפלסטינים - זה עלוב ומעורר רחמים.
לעצם הספר - הוא מעניין בראיה האחרת ובאופן הביטוי האחר. היהודים בספר הזה הם אירופאים פולשניים אימפרליסטים שהגיעו לחבל ארץ ערבי עם איזה תירוץ מגוחך על מה שהיה לפני אלפיים שנה. הם מעולם לא עזרו לערבים אלא רק הפריעו. התנועה הפלסטינית היא תנועה של גיבורים שלצערה הגדול פוצלה בין אנשים גדולים שלא יכלו לחיות יחד. ואת זה ניצלו היהודים הפולשים בסיוע האנגלים. ולכן העם הפלסטיני (שגם הכותבים אומרים שלא בדיוק היה דבר כזה עד לפני מאה שנה) האציל נרמס תחת מגפי הקלגסים היהודים. אז נכון שלא בדיוק הייתה פלסטין עד שהיהודים לא הגיעו הנה, אלא רק דרום סוריה, ונכון שהפלסטינים הגדולים למעשה הגיעו משכם ולא מיפו, ונכון שהיהודים יישבו בעיקר אזורים שבהם לא היו פלסטינים (מישור החוף והעמקים) - הכל עובדות מהספר. אבל מה זה משנה בכלל? היהודים רעים, כל מעשיהם הם דיר-יאסין וכפר-קאסם. ולא כל כך חשוב להזכיר שגם הערבים הרגו יהודי אחד או שניים. זה היה לגיטימי.
אז למי שמחפש נקודת מבט אחרת של יהודים שהתחפשו לפלסטינים - זהו הספר.

» ביקורות נוספות של עומר ציוני
» ביקורות נוספות על פלסטינים: עם בהיווצרותו