"אין עם פלסטיני" קבעה גולדה מאיר ז"ל. "כיכר השוק ריקה" כתבה נעמי שמר ז"ל ושתי הנשים הללו לא היו לבד.
מזה שנות דור שאנו נאבקים על חלקת הארץ הזו מול...מול מי? עם? דת? לאום?
שירתתי 24 שנים במה שקרוי "יחידה מובחרת" בלשון העם. 3 שנים בסדיר ו-21 שנים במילואים. במהלך אותן שנים ביקרתי בכל 19 מחנות הפליטים הפרוסים ברחבי יהודה שומרון ועזה וכמובן שבכל עיר וכמעט בכל עיירה או כפר פלסטינאיים. ראיתי, הכרתי ובח

בספר דקיק זה (כ-100 עמודים בסה"כ) <mark>ברוך קימרלינג</mark> מבקש להסביר את השינויים החברתיים שחלו במדינת ישראל מאז שלטונם הפוליטי והתרבותי של האחוס"לים (אשכנזי, חילוני, ותיק, סוציאליסט ולאומי) ועד המצב נכון לרגע כתיבת הספר (2001) - כשקבוצות אוכלוסיה אחרות משתלטות על המרחב הציבורי והתרבותי וזוכות לחלק בהגמוניה הישראלית.

קימרלינג מצביע על מגמה מעניינת שבה המדינה הולכת ו"נופלת" לידייהם של דתיים-לאומיים (חרדים

זהו ספר חשוב. חשוב כי הוא מציג בצורה חד-צדדית וקיצונית את עמדותיו של העם הפלסטיני, תוך ניגוח ותקיפה של העמדה הציונית. אני רוצה מאד להתעלם מהעובדה ששני יהודים כתבו אותו, אחד מהם איש אקדמיה ישראלי ידוע. אם היה הכותב פלסטיני הייתי מרגיש טוב יותר. כשיהודי מנסה להיות יותר פלסטיני מהפלסטינים - זה עלוב ומעורר רחמים.
לעצם הספר - הוא מעניין בראיה האחרת ובאופן הביטוי האחר. היהודים בספר הזה הם אירופאים פול