ביקורת ספרותית על עלמא די מאת ארי אלון
ספר מעולה

---

הספר נכתב בשנת 1990 ואולי בישר את הלמדנות והחקר של ארון הספרים היהודי מנקודת מבט לא אורתודוכסית.
הוא מתחיל באפיזודה "נוראה" של רצח אב, שמאוחר יותר מתבררת כמטפורית.
השם של הספר בא מגמגום ופיסוק לא נכון של הקדיש: במקום להעצר ב"שמיי רבא", הוא ממשיך וכולל במשפט את "עלמא די.." שתרגומו : "העולם אשר..". אבל בעיני הכותב זהו העולם הארצי, של עמי הארצות. מעליו יש את העולם הנשגב.
את שניהם ברא אלוהים, ויש מתח מובנה ביניהם: מה למעלה ומה למטה ,כמו בשיר הילדים נדנד של ביאליק.
הוא מביא הרבה מדרשים ואגדות מהתלמוד ומתמסר להם, מבאר אותם בעיניים אורתודוכסיות, קריאות, יפות ומאירות פנים. תחילת הפרקים ערוכה כדף תלמוד שבמרכזה קטע תמונה של ברוייגל,ומסביבה יש פרשנות.
גם אגדות מוכרות, מקבלות בספר ממד עמוק ואחר.
בעצם היהדות (הסופר ואני הקורא ההדיוט מסכימים לה), אומרת , כי יש עולם עליון של ספירות לימוד לשמו, ויש עולם ארצי של היום יום.שניהם הכרחיים.
בעולם העליון לומדים מבלי לשאול את השאלה " לשם מה הוא מועיל".
העולם התחתון התכלית היא העיקר.
חייב להיות מפגש ביניהם, שאילולי כן,יש השחתה ויציאה לתרבות רעה , הספר מדבר רק על הלומדים בעולם העליון, אבל מי כמונו יודע על ההשחתה בעולמנו הארצי.
התלמוד אינו מאיר פנים ל התנתקות מחיי היום יום.
שניהם נדרשים, ויש צורך בקיומם במקביל.
למה הדבר דומה : למערכת האקלים העולמית. קיימות מערכות לחצים וארועים בשכבה התחתונה,שאותה אנחנו חווים, ויש מערכת גלובלית גבוהה פשוטה יותר ובעל עוצמה ( מנוצלת לקיצור זמן הטיסות לכיוון מזרח).
אם הולכים במודל הזה, הרי ישנה מערכת שלישית והיא האוקיאנוסים, שלהם זרמים ורבדים משלהם. לדעתי התלמוד מתיחס לכך, ואין לכך ביטוי בספר. יש קשר בין כל מהמערכות, שכדי להבין אותו מועסקים מחשבי ענק.
הקריאה כיפית.היא מאירה את הרובד הלמדני של לומדי התורה.
הסיום הוא הממד הפוליטי של מצבנו , כפי שמשתקף בשירותו הצבאי של המחבר בעזה ולבנון. בחלק מהמקרים תצפית על עזה, מביאה את הכותב להתנתק לתבנית של "עלמא דיי" או עולם אחר.
הזדהתי עם הכותב. למרות שלא שינה את השקפת עולמי והתיחסותי לדתיים והדת- שהיהדות היא אוקיאנוס ענק ואנחנו משחקים על החוף, מחד, אני רואה ברבנות ובהתנשאות הרבנית גורם מרחיק, מאידך.
גם אני חוויתי תחושות כמו המחבר בשירות הצבאי, במיוחד כאשר נתקלים בילדים, אימהות ועוללים בפעילותם יום יומית.
אולי כמו רבי עקיבא (איזו יומרה), אני יודע ומבין את הצורך הארצי, והוא כי עלינו לחיות .לא הצדקתי את מלחמת לבנון הראשונה, איני נותן שום הצדקה לכל מעשה טרור.ומאידך, ניתן להתנהג בצורה הומנית.
כך שמצבי , גרוע יותר מזה של הכותב, אני נתון בין העולמות.
ממליץ לקרוא, ספר מעורר מחשבה.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על עלמא די