ביקורת ספרותית על ההגרלה מאת ש ג'קסון
ספר טוב

---

The Lottery
פחות מחמש דקות והסיפור נגמר. כל כך קצר וכל כך מעורר מחשבה.
אני לא אוהבת סיפורים קצרים בד"כ, בשל דעה קדומה שיש לי נגדם שהתפתחה בעקבות קבצי הסיפורים של ריימונד קרבר. אבל אמוני בפורמט הזה שב לחלוטין עם קריאת "ההגרלה".
זה היה כל כך מהיר, הייתי צריכה להבין ולגלות את המשמעות תוך שניות, כי זה בערך ארבעה עמודים. המהירות רק גרמה למלים להיות עוד יותר מפחידות, למול האכזריות הנוראית של אנשי הכפר. אני בהחלט מבינה למה זה הוגדר כ"banned book" כל כך הרבה זמן, ולמה קוראי ה"ניו יורקר" נדהמו, אבל זה היה מדהים. אני בהחלט חושבת שזה אחד מהסיפורים הטובים ביותר שקראתי מעודי.
אולי אני צריכה לקרוא עוד סיפורים קצרים. למה אינם מלמדים זאת בבתי הספר? ילדים היום כל כך לא מתרגשים ממוות, הכל כל כך טריוויאלי וצריך משהו לעורר אותנו.
ששים שנים בדיוק אחרי פרסומו של "ההגרלה" יצאה גרסא קצת יותר ברוטלית וקצת פחות מפחידה בשם "משחקי הרעב". כולם מתכנסים להגרלה. אחד נבחר, "הפסיד" בעצם, וגורלו נחרץ. בשני המקרים נראה כאילו הדבר הוא חובה, ואי אפשר לבטל את המנהג הנוראי הזה מפני שמסורת חזקה מהכל ומסורת לא שוברים.
איך בכלל אפשר לבקר ולדרג את "ההגרלה"? איך אפשר לבקר ולדרג סיפור שחושף את המהות האנושית היסודית, האכזריות הבסיסית מול הצדק, בצורה כל כך בוטה אך מעודנת? איך אפשר בגלל לעדן את מה שקורה פה?!


תקציר (ויקיפדיה):
בעיירה אמריקני מתרחשת מדי שנה ב27.7 "ההגרלה", בה מתכנסים כל אנשי העיירה בכיכר העיר. שם, כל נציגי המשפחות במקום שולפות פתק מתוך תיבה מהודרת שבה פתקים לבנים ואחד שחור. בני המשפחה שקיבלה את הפתק השחור שולים כל אחד פתק. האחד שמקבל את הפתק השחור היחיד זוכה, או מפסיד בהגרלה. הסיפור מתאר את תהליך ההגרלה בעיירה מסוימת, אף שנזנח בעיירות אחרות, ומטרתו הגלויה היא להפרות את האדמה ולזכות ביבול.

» ביקורות נוספות של נערה עם קעקוע דרקון
» ביקורות נוספות על ההגרלה