ימי א' של בורגני פריזאי הוא הראשון והארוך מבין ארבעת הסיפורים שבקובץ הזה. כל הארבעה, למרות שאיני יודע כיצד נבחרו, יוצרים איזושהי שלמות חיננית.
הראשון עוסק במר פטיסו, לבלר פריזאי בכיר, שרק בגיל 52 החליט שיש לעשות משהו עם החיים. בכל יום א' הוא יעשה משהו אחר, בדר"כ הרפתקה משעשעת, שרק אדם נטול כל ניסיון בחיים יכול לעשות כאלה שטויות. ביום א' אחד הוא מצטרף לחבריו לדיג, קונה ציוד יקר ומגלה בסופו של יום שהדגים כלל אינם חשובים כי אם הרוגע. מר פטיסו לא נרגע מהרוגע, מצליח לדוג דג בגודל סרדין ואין מאושר ממנו. ביום א' אחר הוא מבקר אצל חברו, לוקח אותו לבית מרזח ומשיבו שיכור לאשתו, המחרפת אותו חרפות כבירות. וכך הלאה וכך הלאה.
הסיפור השני, הרפתקה פריזאית, עוסק באישה הרואה מרחוק את פריז, חושקת בחשקיה, רוצה לחיות כאותן נשים המעבירות חייהן בסערה, זוכות לאהבות גדולות ועונג בלתי נלאה. היא עושה דבר.
יום אחד היא קמה ונוסעת לפריז ליומיים בתרוץ כלשהו של ביקור קרובים. היא עוברת בבולברים הגדולים בחוסר מנוחה, מנסה לצוד הרפתקאות, אלא שאלה לה ממש נקרות על דרכה. בסופו של דבר היא נקלעת לחנות עתיקות ושום היא פוגשת סופר מפורסם, מבקשת לקנות לו מתנה הגדולה אף מיכולתו שלו. הם מעבירים יום ולילה. זה נגמר בכך שלא כל הנוצץ הוא זהב.
הסיפור השלישי, טיול, עוסק באחד, אבא לרה. עוד טיפוס שנקלע לאותה עבודה במשך 40 שנה. ערב אביבי אחד הוא יוצא לטיול, אוכל ארוחה משובחת, שותה יין נהדר והסוף טרגי משום שכנראה אושר, ארוחה ויין משובחים לא מגיעים לכל אחד.
הסיפור הרביעי, המאלחשת, עוסק דווקא ברעיון מעניין. זה מתחיל כשאחד קורא בעיתון על סטטיסטיקה מפחידה של מספר ההתאבדויות באותה שנה. אותו אדם מגיע למקום בו מבטיחים מוות נעים בכל עת שפלוני יחפוץ. המקום אינו סתם מקום לסיום חיים כי אם מועדון של ממש, מקום בו נעים לשהות, דמי החבר גבוהים ממש והגז המשמש למוות חסר ריח, אבל מערבבים אותו עם הריח החביב על המועמד למות.
ארבעת הסיפורים כמקשה אחד מדכאים. רוב האנשים זוכים לחיים עלובים, חדגוניים, חיים החיים אותם במצוקה כלכלית גדולה ובחוסר אהבה. הסיפור האחרון הוא אולי האופטימי מכולם דווקא כשהוא עוסק במוות במפורש. בסופו של דבר, יופי של סיפורים קצרים, עליהם תהילתו של גי דה מופסאן.

ימי א' של בורגני פריזאי הוא הראשון והארוך מבין ארבעת הסיפורים שבקובץ הזה. כל הארבעה, למרות שאיני יודע כיצד נבחרו, יוצרים איזושהי שלמות חיננית.
הראשון עוסק במר פטיסו, לבלר פריזאי בכיר, שרק בגיל 52 החליט שיש לעשות משהו עם החיים. בכל יום א' הוא יעשה משהו אחר, בדר"כ הרפתקה משעשעת, שרק אדם נטול כל ניסיון בחיים יכול לעשות כאלה שטויות. ביום א' אחד הוא מצטרף לחבריו לדיג, קונה ציוד יקר ומגלה בסופו של יום שהדגים כלל אינם חשובים כי אם הרוגע. מר פטיסו לא נרגע מהרוגע, מצליח לדוג דג בגודל סרדין ואין מאושר ממנו. ביום א' אחר הוא מבקר אצל חברו, לוקח אותו לבית מרזח ומשיבו שיכור לאשתו, המחרפת אותו חרפות כבירות. וכך הלאה וכך הלאה.
הסיפור השני, הרפתקה פריזאית, עוסק באישה הרואה מרחוק את פריז, חושקת בחשקיה, רוצה לחיות כאותן נשים המעבירות חייהן בסערה, זוכות לאהבות גדולות ועונג בלתי נלאה. היא עושה דבר.
יום אחד היא קמה ונוסעת לפריז ליומיים בתרוץ כלשהו של ביקור קרובים. היא עוברת בבולברים הגדולים בחוסר מנוחה, מנסה לצוד הרפתקאות, אלא שאלה לה ממש נקרות על דרכה. בסופו של דבר היא נקלעת לחנות עתיקות ושום היא פוגשת סופר מפורסם, מבקשת לקנות לו מתנה הגדולה אף מיכולתו שלו. הם מעבירים יום ולילה. זה נגמר בכך שלא כל הנוצץ הוא זהב.
הסיפור השלישי, טיול, עוסק באחד, אבא לרה. עוד טיפוס שנקלע לאותה עבודה במשך 40 שנה. ערב אביבי אחד הוא יוצא לטיול, אוכל ארוחה משובחת, שותה יין נהדר והסוף טרגי משום שכנראה אושר, ארוחה ויין משובחים לא מגיעים לכל אחד.
הסיפור הרביעי, המאלחשת, עוסק דווקא ברעיון מעניין. זה מתחיל כשאחד קורא בעיתון על סטטיסטיקה מפחידה של מספר ההתאבדויות באותה שנה. אותו אדם מגיע למקום בו מבטיחים מוות נעים בכל עת שפלוני יחפוץ. המקום אינו סתם מקום לסיום חיים כי אם מועדון של ממש, מקום בו נעים לשהות, דמי החבר גבוהים ממש והגז המשמש למוות חסר ריח, אבל מערבבים אותו עם הריח החביב על המועמד למות.
ארבעת הסיפורים כמקשה אחד מדכאים. רוב האנשים זוכים לחיים עלובים, חדגוניים, חיים החיים אותם במצוקה כלכלית גדולה ובחוסר אהבה. הסיפור האחרון הוא אולי האופטימי מכולם דווקא כשהוא עוסק במוות במפורש. בסופו של דבר, יופי של סיפורים קצרים, עליהם תהילתו של גי דה מופסאן.