מתחיל טוב. חוקר יפני מצליח להגיע ליכולת לחזות רעידות אדמה בצורה מדויקת, בשל שנאתו לישראל (הסיבה קצת קלושה לטעמי אבל מילא), הוא יוצר קשר עם המצרים שתאוותם להשמידנו לא שככה למרות הסכם השלום ומציע להם לתקוף את ישראל כשהיא בצרה.
באיזה שהוא שלב הופך הספר למתיש, לורבר נכנס לעובי הקורה של כל שרשרת קבלת ההחלטות, ישיבות ממשלה ומידרג הצגת הנושא הן בצד המצרי והן בצד הישראלי.
כתוב קצת כמו פרוטוקול, או תרשים זרימה עלילתי, ריבוי דמויות שמות ותפקידים, מצד אחד מוסיף לאמינות ורואים שהבחור יודע על מה הוא מדבר, אך פרוזה אין. לדעתי ניתן היה לקצץ.

נפרדנו כידידים אחרי 177 עמ' מתוך כ 400.

ספר מונוטוני, בלי שום טוויסט בעלילה, פשוט נע לאיטו בשיעמום עד הסוף.
ההתחלה נחמדה, וזה הכול. ה- 70% האחרונים של הספר הם שיעמום מוחלט.

הרעיון נשמע מקורי, התקציר נשמע מבטיח והספר מתחיל מעניין.
אבל נדמה לקורא שבאיזשהו שלב- בערך מתי שמתחיל לקרות משהו- הסופר הפסיק לכתוב ספר ועבר למסור לקורא דוחות עבודה. פה ושם מבליחה איזו דמות עם אופי ולא רק עם שם, מתמידה באופייה לשניים-שלושה עמודים ונעלמת בין כל התאריכים, מערכי הכוחות, היערכויות הצבא וישיבות משמימות.
מסוג הספרים שחבל שסופר קצת יותר מוצלח לא לקח לידיו.

אחד מספרי המתח הטובים ביותר שקראתי לאחרונה. ספר שאמנם צריך להתרכז ולא להחמיץ את כל הפרטים הקטנים. לא ניתן להפסיק עד הסוף (הצפוי) נהניתי מכל שניה.

- לא מלהיב (אפרת ה.)

ספר מתח מעולה