"אני רוצה להבהיר לך את זה כדי שזה יהיה לך ברור לגמרי. אם אני צריך לשלוף את הנשק שלי אני יורה כדי להרוג" (עמוד 59).

הספר "כוכב עולה" (ספרית מעריב, 2007) מאת הסופר אֵלמוֹר לֵאונַרְד מתרחש בשנות השלושים של המאה העשרים, השנים בהן פעלו שודדי הבנקים הנודעים ביותר באמריקה, ביניהם דילינג'ר ובוני וקלייד. בתקופה שבה מכוניות מהירות, גנגסטרים, בתי מרזח לא חוקיים ושודדי בנקים הם שם המשחק, פועל סגן המרשל קַרֵל (קרלוס) וֵבּסְטֵר (שהוא למעשה תעתיק של הדמות המוצלחת ביותר לטעמי של לנארד, המרשל ריילן גיבנס). ובסטר הוא סגן מרשל ששואף לגדולות ולפרסום ויש לו סגנון: "מותק, אני סגן בשירות המרשלים האמריקני. באתי כדי לשים את אמט לונג בכלא או מתחת לאדמה, אחד מהשניים" (עמוד 55), אמר ובסטר לקריסטל, חברתו של שודד הבנקים אמט לונג. 

זה לא מזיק שהוא קר־רוח וצלף מעולה הבקי בשיטת ה"שלוף־דרוך־תירה", ממש כאילו היה קלינט איסטווד ב"הטוב, הרע והמכוער", ובמערבון כמו במערבון, זה שהוא הורג לא הופך אותו בהכרח לאיש הרע. כך למשל, כאשר יצא שודד הבנקים, דוויד לי סוויק, מהבנק בטורלי עם בת ערובה. "קרל ניגש אליו מהעבר השני של הרחוב, הורה לו לשחרר את האישה ולזרוק את האקדח. אבל סוויק ירה, וקרל שלף את האקדח וירה לו בראש ממרחק חמישה מטרים" (עמוד 168).

כפי שרצה הוא הגיע כבר בראשית הספר לעימות עם שודד הבנקים אמט לונג. "מה שאמט עשה זה לנסות לבלף אותי. הוא הסתכל על קריסטל וקרא לה כי הוא חשב שאני אסתכל עליה. אבל אני השארתי את העיניים שלי עליו כי ידעתי שהוא ירים את האקדח שלו. הוא ניסה לעשות את זה ואז יריתי בו" (עמוד 61), סיפר לאביו. התהילה לא איחרה להגיע אבל אתה הגיעו גם יריבים נוספים ובהם הפושע הסדיסט ג'ק בלמונט, שרוצה גם הוא לזכות בפרסום ובתהילה. במקרה שלו, בכך שיהיה האיש שהרג את המרשל ובסטר.

הספר, כדרכו של לאונרד, מהנה לקריאה ועשיר בדמויות ססגוניות של גנגסטרים דרומיים, נשים פתייניות, תעשיינים ואילי נפט, תוך שילוב עם אלמנטים מן המערב הפרוע. הכל כתוב באופן שנון, מותח ומשעשע. בהחלט אחד מהטובים שבספריו.

"אני רוצה להבהיר לך את זה כדי שזה יהיה לך ברור לגמרי. אם אני צריך לשלוף את הנשק שלי אני יורה כדי להרוג" (עמוד 59).

הספר "כוכב עולה" (ספרית מעריב, 2007) מאת הסופר אֵלמוֹר לֵאונַרְד מתרחש בשנות השלושים של המאה העשרים, השנים בהן פעלו שודדי הבנקים הנודעים ביותר באמריקה, ביניהם דילינג'ר ובוני וקלייד. בתקופה שבה מכוניות מהירות, גנגסטרים, בתי מרזח לא חוקיים ושודדי בנקים הם שם המשחק, פועל סגן המרשל קַרֵל (קרלוס) וֵבּסְטֵר (שהוא למעשה תעתיק של הדמות המוצלחת ביותר לטעמי של לנארד, המרשל ריילן גיבנס). ובסטר הוא סגן מרשל ששואף לגדולות ולפרסום ויש לו סגנון: "מותק, אני סגן בשירות המרשלים האמריקני. באתי כדי לשים את אמט לונג בכלא או מתחת לאדמה, אחד מהשניים" (עמוד 55), אמר ובסטר לקריסטל, חברתו של שודד הבנקים אמט לונג. 

זה לא מזיק שהוא קר־רוח וצלף מעולה הבקי בשיטת ה"שלוף־דרוך־תירה", ממש כאילו היה קלינט איסטווד ב"הטוב, הרע והמכוער", ובמערבון כמו במערבון, זה שהוא הורג לא הופך אותו בהכרח לאיש הרע. כך למשל, כאשר יצא שודד הבנקים, דוויד לי סוויק, מהבנק בטורלי עם בת ערובה. "קרל ניגש אליו מהעבר השני של הרחוב, הורה לו לשחרר את האישה ולזרוק את האקדח. אבל סוויק ירה, וקרל שלף את האקדח וירה לו בראש ממרחק חמישה מטרים" (עמוד 168).

כפי שרצה הוא הגיע כבר בראשית הספר לעימות עם שודד הבנקים אמט לונג. "מה שאמט עשה זה לנסות לבלף אותי. הוא הסתכל על קריסטל וקרא לה כי הוא חשב שאני אסתכל עליה. אבל אני השארתי את העיניים שלי עליו כי ידעתי שהוא ירים את האקדח שלו. הוא ניסה לעשות את זה ואז יריתי בו" (עמוד 61), סיפר לאביו. התהילה לא איחרה להגיע אבל אתה הגיעו גם יריבים נוספים ובהם הפושע הסדיסט ג'ק בלמונט, שרוצה גם הוא לזכות בפרסום ובתהילה. במקרה שלו, בכך שיהיה האיש שהרג את המרשל ובסטר.

הספר, כדרכו של לאונרד, מהנה לקריאה ועשיר בדמויות ססגוניות של גנגסטרים דרומיים, נשים פתייניות, תעשיינים ואילי נפט, תוך שילוב עם אלמנטים מן המערב הפרוע. הכל כתוב באופן שנון, מותח ומשעשע. בהחלט אחד מהטובים שבספריו.