ביקורת על הספר הנפלא "ידעתי שאמצא אותך" מאת דליה אביאל

טולסטוי פותח את ספרו "אנה קארנינה" במשפט הידוע "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. אך המשפחות האומללות - אומללות הן כל אחת על פי דרכה".
Russian: "Все счастливые семьи похожи друг на друга, каждая несчастливая семья несчастлива по-своему."
vse-schastlivie-semi-pahozhi-drug-na-druga-kazhdaya-neschastlivaya-semya-neschastliva-pa-svoemu-l-n-tolstoj
רומן האהבה הידוע ביותר בעולם "אנה קארנינה" של טולסטוי הוא ללא ספק הרומן האולטימטיבי, כפי שרומיאו ויוליה של שייקספיר הוא מחזה האהבה האולטימטיבית. טולסטוי מתאר ברומן שלו את הקורות לשני זוגות: אנה קארנינה ומאהבה הגראף ורונסקי עם האהבה האומללה שלהם לעומת האהבה המאושרת בין קונסטנטין לוין ואשתו קיטי. גם הדרך לאושר לא זורמת על מי מנוחות והאוהבים לבית לוין צריכים לעבור אודיסיאה קשה ומכאיבה עד אשר הם מגיעים למנוחה ולנחלה. הזוגות מתחלקים בדרך כלל בין אוהבים מאושרים ואומללים, אם לא סופרים את האוהבים המשועממים. מי שמצפה למצוא בספרה של דליה אביאל רומן שגיבוריו הם גיבורים טרגיים המאמללים אחד את השני יצטרך לבחור ברומן אחר. כי "ידעתי שאמצא אותך" הוא רומן אופטימי בין שני בני נוער המתאהבים זה בזו ואם כי הם עוברים מיני אודיסיאה, הם צריכים להתגבר על התנגדות ההורים והמלחמה מפרידה ביניהם, הם מגיעים תוך מספר שנים אל הסוף הטוב וחיים יחדיו באושר עד לשנות השמונים המאוחרות שלהם.
אביאל משלבת כמה סגנונות השזורים היטב זה בזה – יומן נעורים, חליפת מכתבים ותיאור של המספר. אין הפתעות, מראש אנו עדים לאהבה שאין לה קץ המתגברת על כל הקשיים. תמימות הנעורים של האוהבים כובשת אותנו ומזכירה לנו את האהבות הראשונות שלנו, התמימות, היפות, עם הרישום החזק ביותר. אלא שבמקרה של דליה וצבי האהבה הראשונה היא גם האחרונה, תופעה נדירה בימינו, שבה כל זוג חווה כמה אהבות עד אשר מתחתן אם בכלל ובכמחצית המקרים הנישואים גם אינם מאריכים ימים. איך אומר השיר? "יש לי אהבה והיא תנצח!", והאהבה אכן מנצחת בגדול. צבי, בעלה של דליה, היה משורר דגול שאת רוב שיריו הקדיש לרעייתו ואילו דליה כותבת מצידה שיר הלל לאהבה הגדולה והיחידה שלה – השיר נכתב אמנם בפרוזה אך הקצב והקסם שלו הם פואטים כמו שיריו של צבי. אין זאת כי האהבה משחררת את נימי היצירה ומביאה לנו ספרי שירה מקסימים כשל צבי ורומן ביכורים של נפש צעירה בגיל מתקדם של דליה, המביאה את הסיפור שלה אחרי לכתו של צבי מאיתנו.
אך הרומן של דליה שזור רבדים רבדים, מהם אנו למדים על משפחת דליה הספרדית – משפחת אבולעפיה – ועל משפחתו הייקית של צבי, על רמת גן, על תל אביב, על הווי בית הספר התיכון שבו הם למדו, המורים והמנהלים, המאורעות הפוליטיים בארבעת השנים הקריטיות 1945-1949, שנים של טרום מדינה, מלחמת העצמאות והניצחון על צבאות ערב והתושבים הפלשתינאים שקמו להשמידנו ובמו ידיהם הביאו על עצמם אסון שהעם הפלשתינאי עוד לא השתקם ממנו. בימים הקשים שמדינת ישראל עוברת כיום בזירת ההסברה העולמית טוב לקרוא את הרומן של אביאל המביא בין השיטין את הסיפור האמיתי של הקמת המדינה, כאשר לא היו שטחים "כבושים" ורצון ההנהגה הפלשתינאית היה להשמיד אותנו, רצון שלא השתנה מאז ועד עצם היום הזה. הספר מתאר ביד אומן את ההתנהגות החד צדדית של הכובש הבריטי, את המחתרות הציוניות שנלחמו בכובש האכזר ואת ההווי של היישוב הזעיר בישראל שניסה לחיות חיים נורמליים למרות הטרור, הדיכוי והמלחמה, הווי תמים, ראשוני, כל כך טהור.
את הפן הטרגי של הספר מביא המכתב המצמרר של צפרירה שאהובה נפל, אך למרות הטרגדיות והשכול, שורה לאורך כל הספר האופטימיות של זוג הנערים שלא רוצים להיות עורכי דין או אנשי עסקים, טייקונים או סוחרים, אלא מורים שילמדו את הדורות הבאים בכישרון שאין כמותו. ואכן צבי אביאל ודליה אבולעפיה אביאל הפכו למורים דגולים שתלמידיהם זכרו אותם ושמרו איתם על קשר עשרות שנים אחרי שחדלו ללמד אותם. כי הזוג שיתף באהבתו את כל התלמידים והקנה לדורות של נערים ונערות את אהבת הזולת, אהבת המולדת, אהבת התרבות, הספרות, התנ"ך, האמנות ואהבת הארץ. הרומן של דליה אביאל סותר במידת מה את אימרתו של טולסטוי כי האהבה הטהורה של הזוג שונה מאהבות טהורות אחרות. גם אנשים מאושרים, גם אהבות שמחות הן ייחודיות כל אחת על פי דרכה, כי הרומן נקרא כספר מתח, מקורי, מעניין ומיוחד, שנקרא בנשימה עצורה מראשיתו ועד סופו.
ד"ר יעקב קורי coryj@zahav.net.il