ביקורת ספרותית על שערי אהבה מאת צבי אביאל
ספר מעולה

---

שערי אהבה - אנתולוגיה לשירת צבי אביאל – משורר האהבה
מאת ד"ר יעקב קורי

צבי אביאל, איש הניגודים, מחד אנציקלופדיסט, איש הרנסאנס, איש מופת, שעסק בתחומים רבים – שירה, חינוך, רדיו, סופר, עיתונאי, איש ציבור, ומעל לכל אדם נאצל שהשרה את חותמו בעולם הרוח הישראלי ההולך ומידלדל. מאידך, איש פשוט, צנוע, נעים הליכות, חבר, אבא, סבא, איש רגיש שהקדיש את חייו לאשתו דליה, אהבתו היחידה, שלה כתב את מרבית שיריו. בגלל צניעותו לא זכה צבי אביאל לפרסום שלו היה ראוי ואנתולוגיה זאת מציבה פרספקטיבה לפועלו הספרותי על מנת שניתן יהיה לאמוד את מלוא השפעתו על השירה הישראלית בימינו.

צבי, איש הניגודים, מיוסר, כואב, מאבד את ראייתו בגיל צעיר יחסית. אך מאידך, איש אופטימי וטוב לב, שהמשיך לבלוע את החיים עד יומו האחרון, ממשיך לתפקד כאילו הוא צעיר ובריא. משוררים רבים במצבו היו כותבים שירים רוויי סבל וצער, על מר גורלם, על התאכזרות גורל הפוגע דווקא באנשים הרגישים והטובים ביותר שבינינו. אך לא כך צבי, שיריו הם שירי אהבה, שירים של אדם צעיר, אופטימי, רגיש, הניצב בראשית חייו, שירים של ילד קטן וסקרן, העולה ארצה מגרמניה הנאצית, נפגש בשרונה בבבואה של המולדת, נשאר תמים כילד עד יום מותו.

אנו קוראים את שיריו של צבי אביאל בנשימה עצורה, משתאים כיצד כל שיר מיטיב לתאר במספר מילים את מה שמיטב הסופרים והמשוררים מנסים לעשות במאות עמודים. אפשר להשוות את שיריו של אביאל, אם בכלל, לשירי ז'אק פרבר, ויולטה פארה ופול ז'רלדי. שירי אביאל הם שירים פשוטים, ישירים, קליטים, רבים מהם גם הולחנו כי יש בהם מלודיה המתנגנת בקוראך את שיריו. צבי אביאל ניחן באומץ הראוי להערצה, הוא אינו מהסס לגעת בתחומים שמשוררים אחרים פוסחים עליהם, ומעבר לפשטות השירים מסתתר משורר בעל עמקות וידע.

במשך השנים עסק צבי בפעילות ציבורית ענפה: חבר במועצת הסתדרות המורים, במרכז הסתדרות המורים, חבר במועצת פועלי תל-אביב, במועצת בנק מסד ובוועדות רבות של חינוך ותרבות. צבי אביאל היה משורר. ספריו: כתמים בכחול (הוצאת אל״ף) 1967, שירי נהר וילדה (הוצאת אל״ף) 1968, נדן וחרב (הוצאת אל״ף) 1972, נוכח שפתי עיניך (הוצאת עקד) 1973, קו הצל (הוצאת עקד) 1976, אתך ועם הרוח (הוצאת גוונים) 2000, בשנים טרם הכרתיך (הוצאת גוונים) 2009. צבי אביאל שהלך לעולמו מוקדם מדי בגיל 85 (1928-2013), השאיר אחריו אוצר בלום של שירים, לרבות 150 שירים חדשים, שאשתו דליה אביאל לבית אבולעפיה הוציאה לראשונה לאור באנתולוגיה של כל שירי אביאל שפורסמה בשנת 2015 וזכתה לעניין רב בעולם השירה.

אני בא על מנת ללכת,
לא אשוב עוד אל מקום בו – זרחת
רק אחת ידעתי,
כי בלכתי – אלייך אני שב.

ובבוא היום – והשומרים עלינו
ברכות כל כך, האבן יטילו –
בענוה רבה אז נאמר –
כי אכן, צדקו – אהבנו.

לאהובתי אשר חייכה כאשר גססתי,
אמרתי – אהבתיך.
השירים האלה הם שירים נבואיים ומצמררים, כאילו צבי ידע שהוא עומד ללכת בקרוב ללא שוב. אבל הוא כותב לאשתו האהובה כי גופו אולי הולך, אבל נפשו תישאר תמיד אתה והוא ישוב אליה בכל רגע מחייה בלעדיו. צבי סבור שכל חייו וחיי אשתו האהובה הייתה להם תכלית אחת – לאהוב זה את זו. כי הוא יודע מראש שכאשר יגסוס תנסה אהובתו לנסוך אמונה בליבו ותחייך אליו גם ברגעיו האחרונים, שבהם יאמר לה בפעם האלף והאחרונה – אהבתיך!

אחי בגדו כמו נחל
אמר איוב
אני אומר
חורצת בגידתם
בבשרי.

צבי נוגע בנימי נפשם של רבים מאתנו. אין שיר שאינו מתייחס לאחד מאיתנו. על שירי האהבה שלו דיברנו ונדבר, אבל יש לצבי מה לאמר גם על רעיו שבגדו בו. ואכן, השיר הזה שהוא כה פשוט לכאורה, גרם לי להתרגשות גדולה, כי הוא תיאר בדיוק את חוויותי כאשר בעבר הלא רחוק חברי הקרובים ביותר בגדו בי בעבור בצע כסף. בעולם העסקים שבו הייתי פעיל היו לי מעלות ומורדות והסתגלתי אליהם בשוויון נפש. אך הכאב הגדול ביותר היה כאשר חברי הקרובים בגדו בי ולכן אני מבין היטב את שירתו ואת קביעתו כי אין מר מכאב זה שחורץ בבשר החי.

את חדשה לי היום,
שזרחה עליך שמש
ולפתחך אני משכים
להיות ראשון
הדורך על ספך.

אהבה ונישואים אם אין בהם התחדשות שוקעים ומתנוונים. לכן, צבי מעריך את יכולת ההתחדשות של אהובתו, שבכל יום היא אדם חדש כפי שהשמש של היום היא לא זו של אמש. והוא הראשון המשכים לפתחה ודורך על ספה של אהובתו. כי גם המשורר יודע להתחדש חדשות לבקרים. ואילו שיריו העוסקים באהבה, שונים מאחד לשני, מעולם לא דומים, תמיד מסקרנים ויש בהם מה לחדש. כי זו קסמה של אהבה – ההתחדשות, למרות עשרות השנים שבהם הם יחד. וגם כאשר שניהם באים בימים ועברו את גיל השמונים רואה צבי את אהובתו צעירה וחדשה.

רמזורים בירוק, הביתה מורים,
ובין מרבד למטה,
נעלי בית ממתינות.

יופיה של השירה הוא בפשטותה. אלפרד דה ויני כתב שירים על פני עמודים רבים שבהם אתה הולך לאיבוד. לעומת זאת שירו של צבי מזכיר לי 3 משוררים – ז'אק פרוור ופול ז'ראלדי הצרפתיים וויולטה פארה הצ'יליאנית. פרוור כותב: תפוז על השולחן/שמלתך על השטיח/ואת במיטתי/מתנה מתוקה של ההווה/קרירות הלילה/חום חיי.
Une orange sur la table
Ta robe sur le tapis
Et toi dans mon lit
Doux présent du présent
Fraîcheur de la nuit
Chaleur de ma vie
ואילו ויולטה פארה האחת והיחידה כותבת בשירה הידוע GRACIAS A LA VIDA – תודה לחיים – המנון אהבה לאהובה, שהוא במוקד הוויתה וכל בית של שירה מסתיים בהקשר לאהובה. ובמקביל לשירו של צבי:
תודה לחיים שנתנו לי כה הרבה/הם איפשרו לי לצעוד ברגלי העייפות/איתן הלכתי בערים ובמים/חופים, מדבריות, הרים וגאיות/עד שהגעתי לביתך, לרחובך, לחצרך.

Gracias a la vida que me ha dado tanto
Me ha dado la marcha de mis pies cansados;
Con ellos anduve ciudades y charcos,
Playas y desiertos, montañas y llanos,
Y la casa tuya, tu calle y tu patio

ואילו ז'ראלדי כותב: את שאני נושא עימי במסעי/אני רוצה שמשאך/יהיה נפלא וקליל./נפלא בצלמך/קליל כגילך/התענוג במסעי.

Vous que j'emmène en voyage
je veux que votre bagage
soit magnifique et léger.
Magnifique à votre image
et léger comme à votre âge
le plaisir de voyager.

ונסיים בשניים מהשירים המרגשים שבאנתולוגיה:

רצועות של אור
בשתי ובערב
ובינותם פניך
כאז-
אני רואה

האהבה מחוללת פלאים ואילו צבי מייחס לאהובתו נס – בו הוא רואה, כי האהבה החזירה לו את מאור עיניו. אך הוא מסוגל לראות רק דבר אחד – את פני אהובתו, כי אולי זה הדבר היחידי השווה צפיה בעולמנו זה, פני האהובה. כפי שרק קול האהובה ראוי להישמע ואתה נשאר חרש לשאר הקולות הלא חשובים. כפי שדרכנו בחיים צריכה להוביל אותנו רק ליעד אחד - אל נפש האהובה. ובמקביל, ויולטה פארה אף היא מגיעה למסקנה שכדאי לראות רק את עיניו הזכות של אהובה, ראוי לשמוע רק את הקול הרך של אהובה, ולהיטמע רק בנפשו הטהורה של אהובה.

Cuando miro al fondo de tus ojos claros
Y la voz tan tierna de mi bien amado
La ruta del alma del que estoy amando

והשיר האחרון שבאנתולוגיה - צבי מקווה עדיין לכתוב לאהובתו את הטוב בשיריו, מגנום אופוס, ולהביאו כשי לאהובתו. אך הטוב בשיריו אינו אלא נשמתו שהוא מניח על כפות ידיו, וכדברי ויולטה פארה – כל חפצו הינו רק למזג את שתי הנשמות לישות אחת. כי כל שיריו והטוב שבהם הם רק כלי שדרכו מגיעים לנשמה גם מעבר למוות.

ביפה שבשירי
בבוא היום
אכתבנו
בכפות ידי
נשמתי אניח.

» ביקורות נוספות של יעקב קורי
» ביקורות נוספות על שערי אהבה