ההתחלה לא בישרה טובות כלל וכלל. המחברת מתעסקת בהגדרת צורתו ואופיו של הספר :האם הוא מונוגרפיה או ביוגרפיה ?וכך היא כותבת :
"האם חיבור זה הוא מונוגרפיה? ביוגרפיה? בדיון? לפי ההגדרה המילונית ולפי האטימולוגיה היוונית, מונוגרפיה היא חיבור כתוב, בדרך כלל, בידי אדם אחד על נושא יחיד, נושא "צר", או על אספקט מסוים של נושא יחיד. ..... ביוגרפיה -לעומת זאת, היא דיווח של מחבר על סדרת אירועים בחייו של אדם אחר, כאשר דיווח עובדתי "יבש" זה יוצר את סיפור חייו של אותו אדם.
...ובכן, כדי לנסות להכיל את יזהר בספר לא די בעובדות, יבשות או לא. המונוגרפיה, במקרה זה, מאפשרת לי לספק, לבד מהנתונים הביוגרפיים, גם מידה מסוימת של פרשנות.....על כן ספר זה ודאי אינו ביוגרפיה, ואינו מביא סדרת אירועים שתהווה את סיפור חייו של יזהר סמילנסקי. בתיאומים קלים, הוא עונה על ההגדרה של מונוגרפיה, כי הוא אכן עוסק בנושא אחד ויחיד, גם אם אינו צר כלל, באדם אחד, גם כפרט וגם כחלק מתקופה ומבית גידול. הספר אמנם אינו חלק מסדרה, אבל יופיע בשני חלקים העוסקים בנעורים ובבגרות....."
ואם אתם שואלים אותי האם הבנתי את ההבדלים הדקים בין שני המונחים הללו?איני בטוחה במאה אחוז ,ולטעמי כקוראת מהשורה זה גם לא חשוב .אולי היה חשוב למחברת לפנות קודם כל לקהל הקוראים האקדמי שממנו היא באה ...
אבל אח"כ הקריאה בספר הייתה מרתקת ואי אפשר היה להניחו מהיד .
הערה :
חייה של המחברת נוגעים ישירות בחייו של מושא כתיבתה- הסופר . בן־ארי ערכה את ארבעת ספריו האחרונים של יזהר ונעשתה לבת משפחתו עם נישואיה לישראל סמילנסקי, בנו הבכור של יזהר. עמדה זו העניקה לה שני יתרונות גדולים בכתיבת הספר .הראשון ביכולתה להגיע, כמי שבאה מבפנים ולא מבחוץ, לחומרים השמורים בידי המשפחה, כמו היומנים והסיפורים שלא פורסמו של נעמי סמילנסקי, אשתו של יזהר, או המיתוסים שהסתובבו במשפחה על אירועי העבר;והיתרון השני- בן זוגה-ישראל, היה שותף לה באיסוף החומר על אביו הסופר.
ציון נגישותה של המחברת אל הדברים מ ב"פנים" הופך את הספר למרתק ולזורם .ואין הוא "יורד לצהבהבות ריכילותית" כפי שאולי אפשר לחשוב,אלא ההפך .בן ארי כנראה אדם /אישה/מחברת ועורכת שיודעת להתבונן,לפרש ולספר זרמים אנושיים סמויים ולא סמויים, ומכאן יכולתה לראות את הדקויות .זאת ועוד -היא אינה מפחדת ואינה"מעגלת - פינות" או משאירה - "מחוץ לספר" תכונות והתנהגותיות של הסופר עם הסובבים אותו אשר מציגים אותו באופן לא מחמיא.
זאת בניגוד ל- "עיגול הפינות" בביוגרפיות של סופרים ישראליים אחרים כמו עגנון, אלתרמן.
הספר הזה מתוך השניים -פותח בתיאורי חיי משפחת סבו של יזהר, שמעיה סמילנסקי, שניהל אחוזות בכפרי אוקראינה. היא נמשכת בעלייתם לארץ של בניו, וביניהם דודו המפורסם והעשיר של יזהר, משה סמילנסקי- רוכש הפרדסים הגדול באזור רחובות שהאמין בדו -קיום של שלום עם הערבים המקומיים .בחיי משפחת וייץ, שעלו ב–1908- מרים אמו של יזהר ויוסף וייץ דודו שהיה מאלה שדגל ברכישת אדמות מהערבים ויותר מאוחר לקראת 48 בטרנספר של הערבים מהארץ -כי זה "או היהודים או הערבים" , ואביו של יזהר זאב שעלה –1891.מתוך מניעים אידאולוגיים סוצייאליסטיים ,אבל הוא היה בגדר "הכבשה השחורה" של המשפחה ,מעין לא יוצלח בהבאת פרנסה הביתה -כי הוא היה חסר מרפקים בניגוד לדודים המפורסמים האחרים במשפחה .עובדה זאת גרמה לכך שמשפחתו של יזהר תמיד חייתה בדוחק ובחוסר ,מציאות שהשפיעה אח"כ על צמתים בחייו של הסופר .
הספר פורש ומפרש את צמתי חייו של יזהר כמי שהטביעו את חותמם אח"כ להיותו מה שהוא : את שנות ילדותו בת"א -כילדות מאושרת,את תקופת נערותו בחולדה, וברחובות בבדידות ובניכור חברתי.את יחסיו מול אחיו-ישראל המוכשר היפה ,והמצליח בעיניה של האם ויזהר- הַמָאוּס -כן, כך היא כינתה אותו,ובעיני עצמו הוא מכוער ,לא יוצלח ולא מובן. בלימודיו בבית המדרש למורים בירושלים, לעבודתו ביבנאל ובגבע ולקשריו הסבוכים והמסובכים עם נעמי, חברתו ולימים אשתו, והיא מסתיימת ב–1938, ברגע המכריע שבו יזהר סמילנסקי עובר ללמד בבן שמן וסיפורו הראשון מתפרסם;"אפרים חוזר לאספסת" - דהיינו- רגע היעשותו
לס. יזהר הסופר.
בו ארי כשהיא מבקשת לתאר תחושות ,רגשות היא אינה מתארת זאת במילותיה שלה ,אלא מביאה ציטוטים ממכתבי המשפחה והחברים או מספריו:"מקדמות "וצלהבים" שהנם ספרי זיכרונות שכתב יזהר בעצמו על עצמו ,בשילוב מכתבי נעמי אליו וממנו ויומניה המאוחרים המתארים את מערכות היחסים המסובכים התלולים הגדושים באהבה ובהערצה גדולה לכישרונו ,בתשוקה גופנית מצידה שאינה ממומשת בנעוריהם ,בגלל דעותיו המוזרות של יזהר על מהי אהבה:"עדיף שתהא טהורה ולא מחוללת בזוהמה ",בקנאה מול בנות אחרות שיזהר מתאהב בן באהבה שאינה מינית ,ומעל הכל ברצון שלו: שיהא לו "חדר משלו" -שבו הוא יוכל לכתוב ולכתוב ולא לעשות מאומה מלבד זאת ,שלא יצטרך לעבוד -שנא את עבודת ההוראה ושלא יפריעו לו בזוטות של החיים היומיומיים.
השילוב של ציטוטי הדברים במקומות הנכונים ללא "מסננת" של המחברת עם הפרשנות שלה -הופכת את הקריאה בספר למרתקת ,מאחר ונפרשים דרכם עוצמות רגשות ,מחשבות,התלבטויות של כל הדמויות בספר,הנה דוגמא בקטע אחד:
הפרשנות של בן ארי:
"נעמי ויזהר עדיין "ביחד" בדרך כלשהי. יזהר רוצה
לכתוב. זה כל מה שמעניין אותו. הוא אינו רוצה ללמד והוא שונא
לתת שיעורים פרטיים. נעמי עובדת ללא הרף, מכלכלת את עצמה
ואת אמה ובעצם גם את האח אפרים הלומד בפראג. יזהר "מפונק"
מבחינה זו. בסופו של דבר מספקים לו בני משפחתו כסף לכלכלתו,
גם אם בדוחק. כל רצונו עכשיו הוא לכתוב. השניים קשורים
כבר בכל מיני אופנים, ספק אוהבים, ספק לא אוהבים. הם אינם
רואים את האהבה עין בעין. יזהר רואה באהבה ערך מקודש,
רומנטי, שאינו זקוק למילים או למגעים. בינתיים הוא רוצה בנעמי
"בטוחה" אבל רחוקה, לא מפריעה, לא תובענית, מוכנה לבוא
לקריאתו, מניחה לו זמן ומקום לעצמו, לא תלויה בו. ההבדלים
המאוד משמעותיים האלה ילוו את יחסיהם שנים רבות. היא מלאת
מרץ, מעשית, שוקקת חיים, זקוקה לאהבה ממשית, ארוטית. הוא
עסוק בחיפוש עצמי, מחטט בלי הרף בנשמה, מחפש מקום משלו
לכתוב, חופשי בחברת חבריו/קרוביו, מפנטז על אהבה אמיתית
ואידילית שאינה זקוקה לא למילים ולא למחוות גופניות, מתבייש
להציגה כחברתו. הוא זקוק באופן נואש לשקט ולפינה משלו כדי
לכתוב, כי, כמו סופרים רבים אחרים, הוא לא מסוגל, פשוט לא
מסוגל, לכתוב במחיצת אחרים. הוא לא רוצה שהיא תכבול אותו
באהבה "גשמית", לא רוצה תלות ".
{והשילוב האישי -דף ממכתב של יזהר שנקטע, ללא תאריך):
"רציתי שאהבתנו תהיה נעלה, שלא יהיה באהבה כל דבר
שבבטלו תבטל האהבה, לא רעיון ולא אידיאל – שתהיה זו אהבה
טהורה ונאמנה. רציתי שאת תוכלי להיות בקצה זה ואני בקצה שני
ודי במבט חולף של עין להשקיטנו ולהוכיח כי יש לי ויש לך
עוד משהו קרוב על אף כל הגדרות והסייגים. רציתי שכאשר
יהיה לך רע או לי רע ניפגש יחד באין אומר ודברים ונפרד
באין אומר ודברים ויהיה טוב. רציתי שלא יהיה בה באהבה כל
שמץ לכלוך או זוהמה, שלא תשזפה עין זר שתהיה הדבר היחידי
שנוכל להגיד: "זה שלי"."{עמ' 297-298}.
לא קראתי אף ספר או יצירה של ס.יזהר ,אולם כשקראתי מקטעי כתיבתו - הבנתי למה ומדוע יזהר כה מיוחד .יש לשפה שלו מנגינה מסוימת שריתקה והקסימה אותי.
בן ארי כותבת מונוגרפיה /ביוגרפיה אמיצה ומתוך אהבה גדולה לסופר .היא לא נרתעת להביא ללא כחל וסרק גם את הסיפורים המאורעות ששופכים אור על אישיותו המורכבת של יזהר הצובעים אותו לשלילה.
אני מבקשת להעלות פה את דעתי האישית: אישה- כותבת,מסוגלת בהצלחה הרבה יותר לראות ,לנתח מצבים ,תחושות ,ומאורעות מאשר מחבר -גבר בבואה לחבר מונוגרפיה /ביוגרפיה.
מחכה לספר השני.