ביקורת ספרותית על שלום לך, עצבות - הוצאה מחודשת מאת פרנסואז סאגאן
ספר בסדר

---

הייתי פעם בת 17. יש אפילו כמה דברים שאני זוכרת משם. נדמה לי שיותר מהכל, מה שהיה שם זה חופש, בעיקר במובן של חוסר דאגה. ידעתי שהכל יהיה בסדר, ושאם משהו ישתבש זה לא נורא כי אני אוכל לתקן אותו. לא עלה בדעתי שישנם דברים שהם לא ברי תיקון. זה יכול להישמע אינפנטילי, ואולי זה באמת כזה, אבל נדמה לי שזה בעיקר עניין של מזל. לא הייתי צריכה להתמודד עם שום דבר נוראי באמת וכל המעשים חסרי האחריות שעשיתי הסתיימו בלי שהותירו אחריהם שום תוצאה הרת אסון. זה אפשר לי עוד לא מעט שנים של חיים כאלה, עם תחושת כוח ובמידה רבה מאד גם של חוסר הבנה של היעדר שליטה.

אני זוכרת היטב את תהליך ההתפכחות. זה קרה רק קרוב לשני עשורים מאוחר יותר ותהליך בהחלט הולם את מה שקרה לי שם, כיוון שברגעים הראשונים לא הבנתי את השינוי שאני עוברת. בסך הכל היה שם כאב גדול וחשבתי שזה לא מאד נורא. שזה יעבור ואחר כך אני אמשיך לחשוב שהכל יהיה בסדר ושכלום לא יוכל לנצח אותי. אז הפסדתי פעם אחת, אז מה?! רק שההבנה הזו, שהפסד הוא בכלל אפשרי, פתחה חיים חדשים, כנראה נורמליים, שיש בהם גם עצב וכאב וידיעה שיש קלקולים שכל מה שאני יכולה לעשות ביחס אליהם זה ללמוד לחיות איתם.

את הספר הזה כתבה נערה בת 17 בשנות החמישים. הוא נחשב אז שערורייתי, אולי בעיקר בשל המתירנות שיש בו, רק שהיום אין בזה שום דבר פרובוקטיבי. מה שנשאר רלוונטי זה תהליך התבגרות שעוברים היא ואביה בקיץ אחד, כששניהם נהנתנים, שיכורים מכוחם וחסרים מודעות רגשית לאנשים שסובבים אותם או איזשהו מימד של אחריות.

אם יש בו יסוד אוטוביוגרפי, הרי שהיה לה הרבה פחות מזל מזה שהיה לי, אבל גם אם לא, אין ספק שמי שהגיעה להבנה שיש דברים שאחרי שנשברו אתה אף פעם לא תוכל לאחות, כבר בגיל הזה, 17, היתה הרבה יותר חכמה ממני.

» ביקורות נוספות של סוריקטה
» ביקורות נוספות על שלום לך, עצבות - הוצאה מחודשת