“ספר מאוד מותח אותו סיימתי שלא כהרגלי תוך שעתיים שלוש. מיכאל הבלש רק רצה להתעסק בכתיבת ספר לזכרו של אביו שהיה פסל מצליח בשנות השבעים ונהרג בפיצוץ מסתורי... הוא עובד בעיתונות אך מפוטר לרוב, ולכן מקבל את הבקשה של מכרים משירותו הצבאי לפני כחמש עשרה שנה - לצאת להרפתקה מסתורית. גם לאחר שקיבל את ההחלטה לצאת למסע חיפושים אחרי אהרון גדרון יוצר הקומיקס "הפרש הסגול" - קומיקס על גיבור על שיכול לרפא טראומות מהעבר, הוא ממשיך לחפש את החיים הרגילים בחיק אהובתו הלוהטת אנה. אך אהרון גדרון, שנעלם לפני כשלושים שנה לבתו בת השמונה דניאלה - לא נותן לו מנוח. אחד מעשירי הארץ מחפש אותו באובססיביות, מסתבר שיש לאותו נכבד הערצה מטורפת ליוצר הקומיקס, כאספן פרטי קומיקס נדירים - והוא חייב להשיג חתימה. יש עוד טיפוס שחייב את אהרון כאן - איש ביטחון בשם צבי הופמן ששוכב חולה על ערש דווי ורוצה להתפייס איתו, עכשיו כשהם כבר בני שבעים כי הוא יודע שלא תהיה הזדמנות אחרת. העלילה מתפתלת וחוזרת שוב ושוב לאיזו רייצ'ל אדמונית וזהובה עם עיניים מהפנטות, עם אופי מטורף שמשום מה גרם להם להימשך אליה יותר ולא לחשוב על כל הצרות שהם מסתבכים בהן. רייצ'ל נפגעה והתמכרה לחיים הרסניים שאכן הסתיימו באופן טרגי. ממרחק השנים כל גבר חושב שזו אשמתו של גבר אחר. אותה רייצ'ל מסתורית הייתה נערת הזוהר הידועה ביותר בשנות השבעים, והדבר צובע את כל הספר באווירת המתירנות וחוסר האחריות של עולם האומנות והתרבות בשנים הללו. אהרון ורייצ'ל ניהלו רומן לתקופה מסוימת, לאחר שהיא דחתה מחזרים רבים. הוא דחה אותה לבסוף ומפה העלילה מסתבכת... לאחר עבודת בלשות קלה מצידי מצאתי שאימו של מחבר הספר היא נורית גפן בצר - הקשורה לשושלת משפחתו המפורסמת של אביב גפן. באופן לא מפתיע לאור עובדה זו, העלילה שזורה סיפורי גבורה צבאיים, וכמו כן גם סיפורי רכילות על עולם הזוהר. עץ השורשים המסועף מונה אנשי ביטחון רבים, פובליציסטים, תסריטאים ושחקנים. ובחזרה לספר - אותה רייצ'ל מונרו ומרדפם של הגברים אחריה, טיפוסים מפוקפקים יותר ומפוקפקים פחות - קצת מזכירה (חוץ מגורלה הטרגי של רייצ'ל, להבדיל) את עלילותיה האמיתיות של נורית גפן אימו של אביב, כפי שהתפרסמו בתקשורת. לסיכום - ספר בלשי חוויתי המפזר רסיסי מידע על אודות ימי הזוהר בישראל של שנות השבעים. ואיך כל זה מתקשר למבצעים צבאיים שהיו באותה תקופה? הסיפור מובא מפרספקטיבה של הילדים שנולדו לאותם זוגות שערורייתיים וזוהרים, מאחר שבגרו והגיעו לגילאים של חשבון נפש על ההורים. הצעירים מעלים בין השורות נושאים כמו הקמת משפחה, שינויים בחיים, פרידות ותיעוד מתקן של העבר, על הדומה והשונה בין השמנה והסולתה ובין העם הפשוט.”

“כבר כמה פעמים קרה לי שסיימתי ספר ומיד ישבתי לכתוב עליו ביקרות, בזמן שהרשמים עוד טריים והתרגשות סיום הספר נוכחת. פעמים אחרות כתבתי ביקורת אחרי זמן מה מרגע הסיום, לאחר שהיה לי זמן להרהר בספר, בדמויות, בתהליך שעברתי איתו לאורך הקריאה. ופעם אחת כבר כתבתי ביקורת זמן ארוך אחרי הקריאה, כשרק רושם קל נותר ממנו ולא מחשבות מגובשות לעומקן. הספר הזה בחציו המקרה הראשון ובחציו המקרה השלישי. סיימתי את הספר ממש לפני יום-יומיים, אך לקראת חצי הספר כבר התגבשה היא הכרה עמומה של היכרות מוקדמת, ובשעה שסיימתי אותו כבר הבנתי שאת הספר הזה כבר קראתי בעבר בשלמותו. לא ברור לי איך קורה שספר נמחק לחלוטין ממאגר הזכרונות שלי כספר שנקרא, במיוחד שהוא לא ספר עתיק במיוחד ויצא ב-2014, אבל על פניו כשהתחלתי לקרוא בו לא זכרתי ולו בשמץ שהוא כבר עבר תחת ידי. האם זוהי עדות לכשלון המחבר במהלך ספרותי יוצא מן הכלל? אין ספק. למעשה המהלך הבלשי שבספר אינו גרוע במיוחד, ויש בו את מידת ההפתעה והריגוש לקראת פיצוח התעלומה, אך הכתיבה לוקה בחסר, צפויה מדי, מלאה בשברי הומור תפל ולא מרשים, או אפילו שנופל אל מידה של דעה קדומה על אופי מגדרי כזה או אחר, או על מוצא מסוים, ועבורי פרספקטיבה כזו היא לא מבדרת ואף אבד עליה הכלח. בקיצור, כל העובדות מצביעות על כך שזה לא ספר מרשים או מיוחד, כזה ששווה להשקיע בו זמן ולהעדיף על ספרים אחרים מהז'אנר. אין ספק שפעם שלישית לא תקרה. "לזילברמן היה משרד ל"ייעוץ ביטחוני, חקירות מיוחדות ומודיעין אינטליגנטי", כפי שניסח בכרטיס הביקור שלו. המשימה הראשונה שקיבלתי היתה לאתר נערה בת שבע-עשרה מרמת גן שברחה מהבית. הוא הציע לי סכום גבוה שלא יכולתי לסרב לו, וגם די נהניתי מהרעיון לשחק בתפקיד הבלש המתוחכם שפותר תעלומות מסובכות רק בתחבולות ובכוח המחשבה. לקח לי בדיוק שלוש שעות למצוא את הבחורה. זילברמן התפעל והתחיל להעביר לי עבודות נוספות. עזבתי בצער את חנות הספרים והתחלתי לעבוד בשבילו. "רק עד שאסיים את הלימודים," הודעתי לו. אחרי שנה חסכתי מספיק כסף ללימודים באוניברסיטה. התחלתי ללמוד ספרות ופילוסופיה, ובזמן הפנוי המשכתי לעבוד עבורו." (ומינוס מיוחד יינתן לדמות שעוזבת עבודה בחנות ספרים)”

“סיימתי היום את הספר וצחקתי המון... והייתי במתח... כיוון שתמיד הייתי בב"ס גרועה בשיעורי ספרות ולא הבנתי מה רוצים ממני... אז... אני נהנית מספרים ולא מבינה, מבלי לפגוע בחבריי מכאן באתר, על עומק, דמויות, וכו..... כשאני קוראת ספר במידה ואני חולמת אותו נמצאת בעלילה כאילו הייתי שם יחד עם הגיבורים אז הספר מעולה. ככה קרה לי כאן מאוד נהניתי הייתי עם מיכאל שהוא שוב עוזר לזילברמן לפתור איזו תעלומה בלשית.... אבל... ואבל גדול.. מישהו מתנכל לו. החקירה שהייתה אמורה להיות מאוד פשוטה למצוא את אהרון מסתבכת ומסתבכת מאוד. בדרך הוא פוגש עוד אנשים.. ואם הוא פותר את התעלומה אשאיר לכם לקרוא. חברי לאתר ממליצה לכם מאוד לקורא מצחיק ומותח.”

“"בלש זמני" הוא מסוג הספרים שמתאימים לתקופות שהראש עסוק בניהול החיים. כתוב בשפה צנועה ומוכרת, קליל, זורם, מרתק, משעשע והייתי מקטלגת אותו כספר "תל-אביבי". שאול בצר כתסריטאי מנסה לממש את כשרון הכתיבה ומתגלה כבעל דמיון מפותח, כמעט כמו גיבור הסיפור שלנו "מיכאל קריגר" שמשלים את הכנסתו כבלש. מי הוא מיכאל קריגר? מיכאל קריגר הגיבור שלנו עוסק בכתיבה. כותב לעיתונים, כותב תסריטים לחברות הפקה של משחקי מחשב, ובמקביל החל לכתוב גם ספר על אביו. בעבר הרוויח את לחמו לא רע עד שבשנים האחרונות המצב הכלכלי התדרדר. יש לו בת זוג שהוא מאוד אוהב, משרד בכיכר דיזינגוף בבניין ישן יחד עם משרד עורכי דין, פסיכיאטר, חברות אבטחה ונסיעות. זילברמן מתקשר למיכאל קריגר בחודש מרץ. חודש מקולל שכל הצרות התרחשו בו. אגב באיטלקית יש אפילו חרוז לחודש הזה "מארצו-פאצו" – תרגום: מרץ המשוגע. מי הוא זילברמן? ציטוט עמוד 10: "לזילברמן היה משרד ל"ייעוץ ביטחוני, חקירות מיוחדות ומודיעין אינטליגנטי", כפי שניסח בכרטיס הביקור שלו. המשימה של מיכאל המתינה לו בפתק בתוך מעטפה. ציטוט עמוד 14: "מיליונר חובב אמנות מחפש את הצייר אהרון גורדון, שנעלם לפני יותר משלושים שנה. לבת שלו קוראים דניאלה. מצורף מספר הטלפון שלה". מכאן והלאה העלילה מתחילה להתפתח ולרקום עור וגידים עם דמיון מפותח שהזכירה לי מעט את הסרטים של ג'ימס בונד. בניגוד לסרטי ג'ימס בונד לא תמצאו בספר הזה סצנות מין, קאזינו, מסיבות ומכונית שהופכת לסירה ... אביו של שאול נפטר בתאונה במהלך עבודתו כפסל, אמו יצאה לפנסיה, מטיילת בעולם ועוסקת בקראטה. לדמויות הללו מצטרפות לא מעט דמויות שונות, הזויות וצבעוניות. איזה דמויות? כגון: מטפסת קירות בהריון וגם חשמלאית, מומחה למחשבים הזוי, שחקנית קולנוע בעלת ארגון פילוסופי, מדריך גמלים שברח למדבר ועוד. שאול בצר מזין את חלקי הפאזל לתוך העלילה בחלקלקות ובכתיבה צנועה, כשלתוך כל הפאזל הזה מופיעות דמויות מרתקות ודינאמיות עם דיאלוגים נהדרים. זהו סיפור של תרבות ישראלית סביב מעמד הביניים, החיפוש אחר ריגושים, החיים של הרגע והפתעות החיים. הכי חשוב זה שלנו, מה עוד שתיתקלו גם בדמויות מוכרות כמו יונית לוי, תוכניות ריאליטי, "כוכב נולד" ועוד. אל תצפו לספר מתח למרות ששם הספר מתאים יותר לז'אנר ספרי המתח. את הספר הזה גמעתי בשתי לגימות: שעתיים בכל לילה במשך שתי לילות. זהו ספר שמתאים לחלקי החיים, כאשר אנחנו מאוד עייפים ובכל זאת רוצים לעשות קצת כושר לעיניים מבלי לאמץ את תאי המוח. לסיכום: זה לא מתח וזה לא פרוזה, בלשי או לא בלשי אבל כיפי, קליל וזורם ולעיתים יש תקופות שלא צריך יותר מזה. לי יניני”

“ספר מאוד מותח אותו סיימתי שלא כהרגלי תוך שעתיים שלוש. מיכאל הבלש רק רצה להתעסק בכתיבת ספר לזכרו של אביו שהיה פסל מצליח בשנות השבעים ונהרג בפיצוץ מסתורי... הוא עובד בעיתונות אך מפוטר לרוב, ולכן מקבל את הבקשה של מכרים משירותו הצבאי לפני כחמש עשרה שנה - לצאת להרפתקה מסתורית. גם לאחר שקיבל את ההחלטה לצאת למסע חיפושים אחרי אהרון גדרון יוצר הקומיקס "הפרש הסגול" - קומיקס על גיבור על שיכול לרפא טראומות מהעבר, הוא ממשיך לחפש את החיים הרגילים בחיק אהובתו הלוהטת אנה. אך אהרון גדרון, שנעלם לפני כשלושים שנה לבתו בת השמונה דניאלה - לא נותן לו מנוח. אחד מעשירי הארץ מחפש אותו באובססיביות, מסתבר שיש לאותו נכבד הערצה מטורפת ליוצר הקומיקס, כאספן פרטי קומיקס נדירים - והוא חייב להשיג חתימה. יש עוד טיפוס שחייב את אהרון כאן - איש ביטחון בשם צבי הופמן ששוכב חולה על ערש דווי ורוצה להתפייס איתו, עכשיו כשהם כבר בני שבעים כי הוא יודע שלא תהיה הזדמנות אחרת. העלילה מתפתלת וחוזרת שוב ושוב לאיזו רייצ'ל אדמונית וזהובה עם עיניים מהפנטות, עם אופי מטורף שמשום מה גרם להם להימשך אליה יותר ולא לחשוב על כל הצרות שהם מסתבכים בהן. רייצ'ל נפגעה והתמכרה לחיים הרסניים שאכן הסתיימו באופן טרגי. ממרחק השנים כל גבר חושב שזו אשמתו של גבר אחר. אותה רייצ'ל מסתורית הייתה נערת הזוהר הידועה ביותר בשנות השבעים, והדבר צובע את כל הספר באווירת המתירנות וחוסר האחריות של עולם האומנות והתרבות בשנים הללו. אהרון ורייצ'ל ניהלו רומן לתקופה מסוימת, לאחר שהיא דחתה מחזרים רבים. הוא דחה אותה לבסוף ומפה העלילה מסתבכת... לאחר עבודת בלשות קלה מצידי מצאתי שאימו של מחבר הספר היא נורית גפן בצר - הקשורה לשושלת משפחתו המפורסמת של אביב גפן. באופן לא מפתיע לאור עובדה זו, העלילה שזורה סיפורי גבורה צבאיים, וכמו כן גם סיפורי רכילות על עולם הזוהר. עץ השורשים המסועף מונה אנשי ביטחון רבים, פובליציסטים, תסריטאים ושחקנים. ובחזרה לספר - אותה רייצ'ל מונרו ומרדפם של הגברים אחריה, טיפוסים מפוקפקים יותר ומפוקפקים פחות - קצת מזכירה (חוץ מגורלה הטרגי של רייצ'ל, להבדיל) את עלילותיה האמיתיות של נורית גפן אימו של אביב, כפי שהתפרסמו בתקשורת. לסיכום - ספר בלשי חוויתי המפזר רסיסי מידע על אודות ימי הזוהר בישראל של שנות השבעים. ואיך כל זה מתקשר למבצעים צבאיים שהיו באותה תקופה? הסיפור מובא מפרספקטיבה של הילדים שנולדו לאותם זוגות שערורייתיים וזוהרים, מאחר שבגרו והגיעו לגילאים של חשבון נפש על ההורים. הצעירים מעלים בין השורות נושאים כמו הקמת משפחה, שינויים בחיים, פרידות ותיעוד מתקן של העבר, על הדומה והשונה בין השמנה והסולתה ובין העם הפשוט.”

“כבר כמה פעמים קרה לי שסיימתי ספר ומיד ישבתי לכתוב עליו ביקרות, בזמן שהרשמים עוד טריים והתרגשות סיום הספר נוכחת. פעמים אחרות כתבתי ביקורת אחרי זמן מה מרגע הסיום, לאחר שהיה לי זמן להרהר בספר, בדמויות, בתהליך שעברתי איתו לאורך הקריאה. ופעם אחת כבר כתבתי ביקורת זמן ארוך אחרי הקריאה, כשרק רושם קל נותר ממנו ולא מחשבות מגובשות לעומקן. הספר הזה בחציו המקרה הראשון ובחציו המקרה השלישי. סיימתי את הספר ממש לפני יום-יומיים, אך לקראת חצי הספר כבר התגבשה היא הכרה עמומה של היכרות מוקדמת, ובשעה שסיימתי אותו כבר הבנתי שאת הספר הזה כבר קראתי בעבר בשלמותו. לא ברור לי איך קורה שספר נמחק לחלוטין ממאגר הזכרונות שלי כספר שנקרא, במיוחד שהוא לא ספר עתיק במיוחד ויצא ב-2014, אבל על פניו כשהתחלתי לקרוא בו לא זכרתי ולו בשמץ שהוא כבר עבר תחת ידי. האם זוהי עדות לכשלון המחבר במהלך ספרותי יוצא מן הכלל? אין ספק. למעשה המהלך הבלשי שבספר אינו גרוע במיוחד, ויש בו את מידת ההפתעה והריגוש לקראת פיצוח התעלומה, אך הכתיבה לוקה בחסר, צפויה מדי, מלאה בשברי הומור תפל ולא מרשים, או אפילו שנופל אל מידה של דעה קדומה על אופי מגדרי כזה או אחר, או על מוצא מסוים, ועבורי פרספקטיבה כזו היא לא מבדרת ואף אבד עליה הכלח. בקיצור, כל העובדות מצביעות על כך שזה לא ספר מרשים או מיוחד, כזה ששווה להשקיע בו זמן ולהעדיף על ספרים אחרים מהז'אנר. אין ספק שפעם שלישית לא תקרה. "לזילברמן היה משרד ל"ייעוץ ביטחוני, חקירות מיוחדות ומודיעין אינטליגנטי", כפי שניסח בכרטיס הביקור שלו. המשימה הראשונה שקיבלתי היתה לאתר נערה בת שבע-עשרה מרמת גן שברחה מהבית. הוא הציע לי סכום גבוה שלא יכולתי לסרב לו, וגם די נהניתי מהרעיון לשחק בתפקיד הבלש המתוחכם שפותר תעלומות מסובכות רק בתחבולות ובכוח המחשבה. לקח לי בדיוק שלוש שעות למצוא את הבחורה. זילברמן התפעל והתחיל להעביר לי עבודות נוספות. עזבתי בצער את חנות הספרים והתחלתי לעבוד בשבילו. "רק עד שאסיים את הלימודים," הודעתי לו. אחרי שנה חסכתי מספיק כסף ללימודים באוניברסיטה. התחלתי ללמוד ספרות ופילוסופיה, ובזמן הפנוי המשכתי לעבוד עבורו." (ומינוס מיוחד יינתן לדמות שעוזבת עבודה בחנות ספרים)”

“סיימתי היום את הספר וצחקתי המון... והייתי במתח... כיוון שתמיד הייתי בב"ס גרועה בשיעורי ספרות ולא הבנתי מה רוצים ממני... אז... אני נהנית מספרים ולא מבינה, מבלי לפגוע בחבריי מכאן באתר, על עומק, דמויות, וכו..... כשאני קוראת ספר במידה ואני חולמת אותו נמצאת בעלילה כאילו הייתי שם יחד עם הגיבורים אז הספר מעולה. ככה קרה לי כאן מאוד נהניתי הייתי עם מיכאל שהוא שוב עוזר לזילברמן לפתור איזו תעלומה בלשית.... אבל... ואבל גדול.. מישהו מתנכל לו. החקירה שהייתה אמורה להיות מאוד פשוטה למצוא את אהרון מסתבכת ומסתבכת מאוד. בדרך הוא פוגש עוד אנשים.. ואם הוא פותר את התעלומה אשאיר לכם לקרוא. חברי לאתר ממליצה לכם מאוד לקורא מצחיק ומותח.”

“"בלש זמני" הוא מסוג הספרים שמתאימים לתקופות שהראש עסוק בניהול החיים. כתוב בשפה צנועה ומוכרת, קליל, זורם, מרתק, משעשע והייתי מקטלגת אותו כספר "תל-אביבי". שאול בצר כתסריטאי מנסה לממש את כשרון הכתיבה ומתגלה כבעל דמיון מפותח, כמעט כמו גיבור הסיפור שלנו "מיכאל קריגר" שמשלים את הכנסתו כבלש. מי הוא מיכאל קריגר? מיכאל קריגר הגיבור שלנו עוסק בכתיבה. כותב לעיתונים, כותב תסריטים לחברות הפקה של משחקי מחשב, ובמקביל החל לכתוב גם ספר על אביו. בעבר הרוויח את לחמו לא רע עד שבשנים האחרונות המצב הכלכלי התדרדר. יש לו בת זוג שהוא מאוד אוהב, משרד בכיכר דיזינגוף בבניין ישן יחד עם משרד עורכי דין, פסיכיאטר, חברות אבטחה ונסיעות. זילברמן מתקשר למיכאל קריגר בחודש מרץ. חודש מקולל שכל הצרות התרחשו בו. אגב באיטלקית יש אפילו חרוז לחודש הזה "מארצו-פאצו" – תרגום: מרץ המשוגע. מי הוא זילברמן? ציטוט עמוד 10: "לזילברמן היה משרד ל"ייעוץ ביטחוני, חקירות מיוחדות ומודיעין אינטליגנטי", כפי שניסח בכרטיס הביקור שלו. המשימה של מיכאל המתינה לו בפתק בתוך מעטפה. ציטוט עמוד 14: "מיליונר חובב אמנות מחפש את הצייר אהרון גורדון, שנעלם לפני יותר משלושים שנה. לבת שלו קוראים דניאלה. מצורף מספר הטלפון שלה". מכאן והלאה העלילה מתחילה להתפתח ולרקום עור וגידים עם דמיון מפותח שהזכירה לי מעט את הסרטים של ג'ימס בונד. בניגוד לסרטי ג'ימס בונד לא תמצאו בספר הזה סצנות מין, קאזינו, מסיבות ומכונית שהופכת לסירה ... אביו של שאול נפטר בתאונה במהלך עבודתו כפסל, אמו יצאה לפנסיה, מטיילת בעולם ועוסקת בקראטה. לדמויות הללו מצטרפות לא מעט דמויות שונות, הזויות וצבעוניות. איזה דמויות? כגון: מטפסת קירות בהריון וגם חשמלאית, מומחה למחשבים הזוי, שחקנית קולנוע בעלת ארגון פילוסופי, מדריך גמלים שברח למדבר ועוד. שאול בצר מזין את חלקי הפאזל לתוך העלילה בחלקלקות ובכתיבה צנועה, כשלתוך כל הפאזל הזה מופיעות דמויות מרתקות ודינאמיות עם דיאלוגים נהדרים. זהו סיפור של תרבות ישראלית סביב מעמד הביניים, החיפוש אחר ריגושים, החיים של הרגע והפתעות החיים. הכי חשוב זה שלנו, מה עוד שתיתקלו גם בדמויות מוכרות כמו יונית לוי, תוכניות ריאליטי, "כוכב נולד" ועוד. אל תצפו לספר מתח למרות ששם הספר מתאים יותר לז'אנר ספרי המתח. את הספר הזה גמעתי בשתי לגימות: שעתיים בכל לילה במשך שתי לילות. זהו ספר שמתאים לחלקי החיים, כאשר אנחנו מאוד עייפים ובכל זאת רוצים לעשות קצת כושר לעיניים מבלי לאמץ את תאי המוח. לסיכום: זה לא מתח וזה לא פרוזה, בלשי או לא בלשי אבל כיפי, קליל וזורם ולעיתים יש תקופות שלא צריך יותר מזה. לי יניני”