ביקורת ספרותית על האויב - ג'ק ריצ'ר #08 מאת לי צ'יילד
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 19 בפברואר, 2014
ע"י גל פרל פינקל


"האויב"' הספר השמיני בסדרת ספרים מאת הסופר הבריטי לי צ'יילד, אודות ג'ק ריצ'ר, החייל לשעבר, החוקר פרטי והמקבילה הספרותית לקלינט איסטווד. עלילת הספר נפתחת בחצות ערב ראש השנה החדשה, 1990. חומת ברלין נופלת. המלחמה הקרה באה אל סיומה. העולם השתנה וג'ק ריצ'ר, אשר עודנו רב-סרן ביחידת החקירות המיוחדת של המשטרה הצבאית, הוא מפקד המשטרה הצבאית בבסיס פורד בירד, קרוליינה הצפונית. ימים ספורים קודם לכן עוד היה בפנמה, בעיצומו של מבצע "סיבה צודקת". אבל ריצ'ר, המשמש בערב ראש השנה כקצין תורן, יושב במשרדו ושותה קפה. מי שקרא ספרים אחרים בסדרה כבר יודע ריצ'ר מאוד אוהב קפה: "ג'ו, כנראה, היה האדם הנוסף היחיד על פני האדמה שאהב קפה כמו שאני אהבתי. הוא התחיל לשתות קפה כשהיה בן שש. אני חיקיתי אותו מיד. הייתי בן ארבע. שנינו לא הפסקנו מאז. הצורך של האחים ריצ'ר בקפאין גורם להתמכרות להירואין להיראות כמשהו זניח." (עמוד 82)

כשהוא מקבל דיווח על חייל שנמצא מת במוטל זול. ריצ`ר מבקש מהמשטרה המקומית לטפל במקרה, שהרי התקפי לב הם דבר שבשגרה. כשמתברר שהחייל המת הוא גנרל שני-כוכבים, מפקד השריון האמריקני באירופה, הוא חייב להתערב. אך כשהוא מגיע לביתו של הגנרל כדי להודיע על מותו, הוא מוצא גופה נוספת: גופת אשתו של הגנרל. זמן קצר אחר-כך מתגלה גופתו של לוחם ב"כוח דלתא", יחידת הקומנדו המובחרת והחשאית של הצבא, ודומה כי לריצ'ר היה מניע להורגו. לוחמי היחידה מודיעים לריצ'ר כי יש בידיו שבוע להוכחת חפותו: "תוכיח לנו או שתדאג לבלות את השבוע בצורה הטובה ביותר. תוודא שהשגת את כל השאיפות שלך בחיים ואל תתחיל ספר ארוך מדי." (עמוד 161) עד מהרה מתברר לו כי על כף המאזניים מונחים בכירי הצבא והממסד הביטחוני, פני הכוחות המזוינים של צבא ארצות הברית בעתיד הקרוב ושלומו האישי, לא בהכרח בסדר הזה.

גיבור הסדרה הוא ג'ק ריצ'ר, רב-סרן בדימוס בצבא ארצות הברית, אשר שירת כחוקר במשטרה הצבאית ונחשב לחוקר קשוח וישר, שלו מוח אנליטי חריף. זהו, כאמור, הספר השמיני בסדרה, ומי שקורא אותה על פי הסדר (וגם מי שלחילופין קורא אותם באקראי כמוני) לא יכול שלא להתמכר. "ג'ק ריצ´ר הוא קלינט איסטווד, מל גיבסון וברוס ויליס באדם אחד, סופרמן המתאים לזמננו." (מתוך ביקורת שפורסמה ב"אייריש טיימס") ולא בלי צדק. חלק מן הספרים כתובים בגוף שלישי, וחלקם בגוף ראשון, וזה ביניהם, מנקודת מבטו של ג'ק ריצ'ר. אישית, אני מעדיף את האחרונים (ובהם "מחר תמות" וה- "הפרשה") אולם אל יובן לא נכון גם בין הספרים שכתובים בגוף שלישי ישנם כמה הבולטים שבספרי הסדרה (למשל "הצלף").

ריצ'ר הוא גבר גבוה, גדל גוף וחזק שבעברו ניהל חקירות רבות הקשורות לפרשיות מודיעין חשאיות ולביטחון הלאומי האמריקני: "בשורת העיטורים הראשונה, מצד שמאל, יש לי כוכב הכסף, לידו מדליית שירות ההגנה ולצידה עיטור לגיון הכבוד. בשורה השנייה ענדתי את מדליית החייל, את כוכב הברונזה ואת לב הארגמן." (עמוד 84) הוא שנון, ציני וקשוח כפלדה. לאורך סדרת הספרים מוכיח ריצ'ר כי הוא בעל מיומנות גבוהה בקרב מגע וכן צלף הבקי היטב בשימוש באקדח ורובה ולא מהסס ללחוץ על ההדק: "הצמדתי את האקדח לרקה שלי. הוא בהה בי. "זה בצחוק," אמרתי. יריתי בו במרכז המצח." (עמוד 437)

לטעמי הספר הוא מהטובים בסדרה בעיקר בשל רמת המתח הגבוהה עליה שומר הסופר לאורך הספר, ושילוב מוצלח בין אלמנטים השייכים לתחום הביון והלוחמה בטרור לבין חקירה מן התחום הפלילי קרימינולוגי. הסיפור עובד! קשה שלא להתחבר לעלילה ולרצות לקרוא כיצד ריצ'ר מנצח את הרעים. צ'יילד טווה סיפור מתח טוב ואמין שנעים לקרוא. מומלץ!!!
קורא אחד אהב את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



1 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ