את תאודור סטרג'ן אני מכיר מאוספי סיפורי המד"ב של הוצאת לדורי, סטרג'ן היה אחד מהסופרים שמשכו את תשומת ליבי באסופות המצויינות הנ"ל ולכן כשגיליתי את הספר בין המדפים המאובקים של תגא מיהרתי לצרף אותו לאוסף. ואכן מדובר בספר מצויין, סטרג'ן הוא אחד מהסופרים שמתמחה במה שנקרא מד"ב "רך" או מה שאני מכנה בתור מד"ב פסיכולוגי - העיסוק כאן הוא לא בהתפתחויות מדעיות וטכנולוגיות אלא בנפש האדם. הכתיבה של סטרג'ן היא בעלת סגנון מאוד מובהק אך עדיין קשה להגדרה, האוירה בספר לרוב קודרת ואפילו מדכדכת אך עדיין שומרת על גרעין של אופטימיות.
לא קראתי את המקור באנגלית אך לאורך כל הספר הרגשתי שהמתרגם (אריה חשביה) השקיע הרבה מאמץ בשמירה על דקויות הכתיבה של סטרג'ן. כיאות לתרגום שיצא בסוף שנות ה-70 הסגנון לא מאוד עדכני (מה שממש לא מפריע לי) אך משובח. תודה נוספת להוצאת עם עובד המיתולוגית על התרומה הגדולה שלה לחובבי המד"ב בארץ הקודש.
מחיפושי עולה שזה כנראה הספר היחיד של סטרג'ן שתורגם לעברית (בדיקה קצרה בויקיפדיה העלתה שהסופר התרכז בעיקר בסיפורים קצרים מה שיכול להסביר את זה). מקווה לקרוא עוד ממנו בעתיד.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
