ביקורת ספרותית על חוף רפאים מאת טאנה פרנץ'
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 12 בדצמבר, 2013
ע"י רונדו


תחת מעטה של מותחן בחרה הסופרת טאנה פרנץ' לעסוק בכמה נושאים כבדי משקל: הצדק עפ"י החוק היבש מול הצדק במימד של אנושיות, התפרקות משפחות תחת משבר, השלכות הקפיטליזם החזירי על המעמד הבינוני והטרגדיה של משפחות הנאלצות להתמודד עם מחלות נפש של יקיריהן תוך לחץ לשדר כלפי חוץ שהכל בסדר.
במובן הזה טאנה פרנץ' המשיכה במסורת של הספר הקודם שלה "בית מספר 16" שגם בו העלילה הבלשית הדי-טריוויאלית הייתה רק רקע לעיסוק ביחסים בין בני משפחה לא מתפקדת וסביבתם בשכונת עוני בדבלין שבה הממסד ושלוחותיו מוקצים מחמת מיאוס.

יש קישור נוסף בין הספרים כשהסופרת לקחה דמות שולית מספרה "בית מס. 16", הבלש הפוץ מיק קנדי ("סקורצ'ר"), והפכה אותו כאן לדמות ראשית של בלש יהיר, אחד שהיה בעל אחוזי פענוח הפשעים הגבוה ביותר במחלק הרצח עד לכישלון ב"בית מס. 16" ושלאחריו הוצמד איליו בלש צעיר ואידיאליסט ממעמד הצווארון הכחול שהוא היפוכו הגמור. ביחד(?) צוות הבלשים הזה מנסה לפתור רצח משפחה בשכונת רפאים באירלנד, שכונה שנבנתה בחיפזון במקום שכוח-אל וננטשה ע"י היזמים.

מי שקרא מספיק מותחנים יוכל לעלות בקלות על הפתרון כבר בחלקו הראשון של הספר וכאן נשאר לקורא להחליט אם שאר הנושאים שבהם דנה הסופרת מעניינים אותו, אם הדמויות מושכות אותו להמשיך את הקריאה והאם מעניין אותו לדעת מה קרה ומה יקרה איתן בהמשך (עיצוב הדמויות הוא אחד הפלוסים העיקריים של הסופרת והספר).
כל העת, ברקע, הסופרת מתארת את המציאות העגומה באירלנד של המשבר הכלכלי שפרץ לאחר התפוצצות הבועה הפיננסית ובועת הנדל"ן בסוף 2008 (משבר הסאב-פריים) והשפעותיו הקשות על האנשים בני המעמד הבינוני שרק רצו "להצליח" עפ"י הכללים שהחברה החומרנית הגדירה (או מכרה) להם: חתונה, ילדים, בית בפרברים, רכב-שטח, מותגים וכו'.

בפן הפחות מחמיא הספר סובל מאריכות יתר (כ-500 ע') עם יותר מדי פילרים (בעיקר בחציו הראשון) ועלילות משנה שלא כ"כ מתחברות לעלילה הראשית ולא תורמות מאומה (פרט ליצרני הנייר). גם הטראומה של הדמות הראשית, שעליה הושם דגש בכריכה האחורית, לא מהווה מפתח לעלילה הראשית ואין לה כל קשר אליה פרט לכך שהן קרו באותו מקום.

קיצור הספר בשליש ותרגום עדכני וטוב יותר (ל"פנים קטנות צוחקות" בפוסט קוראים בפשטות "סמיילי") היו מאפשרים לי להמליץ עליו בלב שלם, אבל כמות שהוא?... תחליטו בעצמכם.
10 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
נצחיה (לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
חייכן, לא סמיילי ומי שלא מכיר את העולם הוירטואלי, כמו אנשי המשטרה בספר דנן, יראו מן הסתם "פנים קטנות צוחקות".
אני מאוד אהבתי את הספר, אבל גם את הניתוח שלך. תחליט בעצמך אם זה מסתדר או לא.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ