כשהתחלתי לקרוא את החלק הראשון, "פריז", התרשמתי שזהו מחקר של אדמונד דה ואל על תולדות משפחתו, שאינו כתוב בצורה מעוררת עניין ושלא ברור מדוע זכה להצלחה רבה כל כך. הפריע לי העיסוק המוגזם ב"נצקה" שלא ידעתי בדיוק איך מבטאים אותו.
כדי להבין מה זה נצקה ואיך מבטאים את המילה (גיליתי שמבטאים כמו netscape בלי ה-p) חיפשתי באינטרנט מישהו שיבטא את המילה, וגיליתי בyoutube סדרה שלמה של ראיונות והרצאות של הסופר על הספר.
אני מציע לקוראים להתחיל את המסע עם הראיונות הללו, שמכניסים את הספר לקונטקסט נפלא, ומגבירים את ההנאה מקריאתו.
גיליתי שהסופר, שנולד לכומר במעמד גבוה מאד בכנסיה האנגליקנית, לא שמע מאביו אף פעם על קורות המשפחה לפני שהגיעה לאנגליה, וכיוון שאדמונד ניסה להבין איך אוסף הנצקה הגיע אליהם, הוא החל במסע חיפושים באירופה ואביו השלים לו מדי פעם את התשבץ.
אדמונד, בראיונות איתו יוצר אמפטיה עצומה למשפחות היהודיות שחיו בבירות אירופה במחצית השנייה של המאה התשע עשרה ועד מלחמת העולם השנייה. כאנגלי נוצרי, הוא מציג לקהל הרחב את סיפור התרבות שהיהודים טיפחו, ומצד שני את האנטישמיות והזוועות של הנאצים, בצורה מרגשת ומשכנעת. למרות שהוא מציג את עצמו כאנגלי נוצרי, הסופר מבטא בראיונותיו הערצה ליהדות, ואף מספר שכאשר אביו נדרש לספק לכנסיה פורטרט עצמי, ציירה אותו ציירת בת משפחה, בדמות רבי.
כמי שהתחנך בארץ על שלום עליכם, מנדלי מוכר ספרים, וביאליק, שמעתי תמיד רק את סיפורם של היהודים הכפריים במזרח אירופה שהיו נתונים למרותו של הפריץ. לא ידעתי שתקופת הקיסרות האוסטרו-הונגרית, היתה תור זהב למשפחות יהודיות שהיו העשירות ביותר באירופה, גרו בארמונות וטיפחו ציירים כמו רנואר ומונה, ותמכו בסופרים, מוסיקאים, מעצבים ואדריכלים ידועי שם. חלק גדול מאמנים אלה היו יהודים בעצמם שהשפיעו בצורה מכרעת על מה שמוכר כתרבות אירופה.
משפחות אלה נטו להתבוללות וחלקן התחתן עם נוצרים, ולכן לא יכלו לשמש דוגמא לנוער שהתחנך על ברכי הציונות.
הפרק שבו מתוארת ההתקפה של הנאצים וההמון האוסטרי על ביתה הוינאי של המשפחה, מעורר חלחלה. לא קראתי תיאור כל כך מוחשי של "האנשלוס" והנפילה מאיגרא רמה לבירה עמיקתא, כפי שמתואר בספר.
ההיסטוריה של התקופה, כפי שמסופרת דרך משפחה אחת, היא מרתקת. העובדה שלספר נבחר שם של אחד מפריטי ה"נצקה" עושה עוול לספר והיא נובעת יותר מהאהבה של הסופר לדמויות הללו, מאשר מסיבה ספרותית. דה ואל הוא אמן קרמיקה בעל שם עולמי ואהבתו לאמנות גברה כאן על שיקול ספרותי.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
