ביקורת ספרותית על בדרך אליך מאת קיונג סוק שין
ספר בסדר

---

אני חושבת שעוד לא קרה שהתחלתי סקירה של ספר בציטוט מויקיפדיה. אבל לכל דבר יש פעם ראשונה, וכאן זה מתבקש. אז הנה, מתוך הערך המורחב "היסטוריה של קוריאה הדרומית" בויקיפדיה העברית:

ב-18 במאי 1980 פרץ עימות בעיר קוואנגג'ו בין סטודנטים מהאוניברסיטה הלאומית של קונהאם, שמחאו על סגירת האוניברסיטה, לבין הכוחות המזוינים. עד מהרה החל העימות להתפשט ברחבי העיר והפך לפרעות שנמשכו תשעה ימים. הערכות מיידיות הצביעו על מספר הרוגים שבין כמה תריסרים ועד 2000 איש. לאחר חקירה מלאה של הממשלה הוכרז על 207 הרוגים. זעם הציבור על המקרה הוביל לתמיכה רחבה בקרב הציבור בממשל דמוקרטי ובשנת 1987 התקיימו לראשונה בחירות דמוקרטיות בקוריאה הדרומית.

הציטוט הזה חשוב, כי הוא האירוע ההיסטורי המתרחש ברקע הספר הנוכחי. אנשים צעירים בשנות השמונים בקוריאה הדרומית. אבל בקריאת הספר עצמו הרקע לא מוסבר מספיק טוב. ניכר כי הספר נכתב על ידי קוריאנית ועבור קוריאנים, אנשים שההקשר ההיסטורי נהיר להם. מוזכרת האוניברסיטה, ומהומות, וסגירת אוניברסיטה, ופיזור אלים של מהומות. אבל כבדרך אגב. את ההיסטוריה אי אפשר ללמוד מתוך הספר. הקשר למאורעות הדוק, אבל לא מוסבר.


אז מה קורה בספר? התחלתי לכתוב, ומחקתי, והתבלבל לי. כשהבן שלי רוצה לספר בפירוט על משהו הוא נוהג לומר "יש שם אנשים שעושים דברים". אז זה פחות או יותר מה שקורה בספר. כל מיני אנשים, רובם צעירים, שעושים דברים על רקע הפגנות והעלמויות של אנשים. כמעט כתבתי שהעלילה לא משנה, אבל אז נתתי לעצמי סטירת לחי, ומחקתי את הכתוב. זה לא שהעלילה לא חשובה, כמו שהיא לא ברורה. התחושה הכללית העולה מהטקסט, מאיפיוני הדמויות, ומהפערים הכרונולוגים בעלילה, היא של תחושת חלום. אז אנשים נפגשים, ונפרדים, וכותבים זה לזה, ומחפשים את האחות שנעלמה, כמו אנשים אחרים שנעלמו, אבל ההקשר הכללי לא ברור. ואולי זה בגלל שהמציאות הרגילה בקוריאה של אותם ימים היתה קצת סיוטית ולא ממש מציאותית, והספר משקף זאת היטב.

ובכל זאת הצלחתי להנות מרוב הקריאה. למרות שאין ממש עלילה קוהרנטית. הספר פיוטי ועדין, גם כשהוא מספר על זוועות. והוא פתח לפני חלון לתקופה שלא הכרתי. כוכבים אין לי ממש במקרה הזה, אבל מי שמתאים לו - שיקרא ולא יתחרט.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על בדרך אליך