הזמן הוא 4 באוקטובר, 2003, השעה 14:10. המקום- מסעדה מצליחה על חוף ימה של חיפה. גדושה משפחות, שכן יום שבת הוא יום שבו רבים צובאים את חוף הים. בין הסועדים נמצאת גם מחבלת מתאבדת, אשר בסיום הארוחה (עליה היא מקפידה לשלם), מפעילה את המטען שלגופה.
מסעדת מקסים נמצאת מול ביתי. רכשנו את הדירה לא מזמן, ומחלון הסלון ניתן לראותה. כמובן שמאז היא שופצה, ובמקום הוצבה אנדרטה לזכר 21 הקורבנות. בכל פעם שאני חולפת על פני המסעדה, אני לא יכולה שלא לחשוב על הקלות הבלתי נסבלת שבה אישה מפוצצת עצמה בין זקנים ותינוקות.
קיוויתי שעל כך יהיה הספר. קיוויתי, אך התבדיתי.
הספר מורכב ברובו מראיונות עם אישים שונים בכלא, בדגש על נשים ובני נוער שלא הצליחו במשימת התאבדותם, כמו גם עם מפעיליהם. הוא חוזר על אותם משפטים, בהם מתואר "ג'נה", גן העדן, ואחרי שקראתי כדי מחציתו, העדפתי שלא להמשיך. הספר, מבחינתי, מיצה את עצמו.
הספר אמור להעביר מסר חשוב מאוד, אך הוא מתמקד בכל פעם בתיאורים תפלים וזהים של המרואיינים לגבי העולם הבא, על האיסור של נשים מבחינת הגברים לצאת למשימות התאבדות או לשבת בכלא, ולמסקנה כי לו יכלו להחזיר את הזמן, לא היו חוזרות על טעותן.
בנושא שכה מרתק אותי, הספר הצליח להתיש אותי ולגרום לי לאבד בו עניין- דבר שלא חשבתי כי ייתכן, לנוכח התעניינותי הרבה בנושא.
מסקנה- קראת פרק אחד בספר- קראת את כולם.

התחלתי לקרוא את הספר הזה כי תמיד מעניין אותי לדעת מה בנפשו של אדם, גם אם הוא רוצח.
אבל היה לי קשה, היה לי קשה כי הגברת שכתבה את הספר מתבטאת בצורה איומה כלפי נפגעות תקיפה מינית ולא בא לי לתת לה במה בצורת קריאת הספר שלה.
היה לי קשה, כי בין השורות, בין ציטוט אחד למישנהו של המרואיינים, היא הוסיפה הערות מתנשאות.
היה לי קשה, כי הספר מיצה את עצמו הרבה לפני שהגיע לאמצע, פשוט כי הספר הוא הקאה אחת גדולה של כל המחקר שלה למקום אחד וחוזר על עצמו. כולם אומרים את אותו הדבר.

תימצות הספר (זהירות ספוילר קל):
מי שנשלח לעשות פיגועים הם ילדים נשים וכולם קורבנות
מעמד האישה אצל הפלסטינים מקומם ומזעזע
אישה לא אמורה להיות מחבלת מתאבדת זה תפקיד של גברים
ואמונה מאד חזקה ועיוורת בגן עדן.

אלה הדברים שכל המרואיינים חוזרים עליהם, אין חידוש. אחרי כמה ראיונות זה כבר משעמם.

ספר בעל תובנות מעניינות ביותר על הסיבות האמיתיות שמוליכות נשים לצאת לפיגוע התאבדות המוני ולרצוח עשרות של אזרחים חפים מפשע. מתברר, שהכול קשור לסיבות אישיות של נידוי חברתי קודם של האישה. להערכתי מדובר על ספר חשוב מאין כמוהו!! ההחלטה להתאבד הזכירה לי את מה שפרויד כתב על "ארוס" מול "טננטוס" (יצר המוות), כשלא טוב לך והחיים שלך והקשרים החברתיים שמסביבך פגומים, האדם פונה לתהליך של הרס עצמי, טננטוס, יצר המוות, האדם הורס את עצמו. היטלר העדיף שגרמניה תהרס לחלוטין!!! לאחר שהתברר לו שהוא הפסיד, כך גם היציאה להתאבדות היא מהגורמים המדליקים את יצר המוות שלנו- הטנטוס שלנו. החשיבות של הספר (המצויין כאמור) נובעת מכך שלא מדובר על יצר מוות בגלל חווית ההשפלה של הקהילה לאומית, כלומר היציאה להתאבדות לא נובעת מ"מצב האומה" המדומיינת. הכל בעצם מתחיל ונגמר בהשפלה המשפחתית שהנשים חוו, אונס וכו', העדר הזיקה שלהן לקהילה הקרובה שלהן, והעדפה שלהן למות ולקחת איתן עוד ועוד קורבנות של חפים משפע. יצר הטנטוס לא בוחל באמצעים והוא הרסני וקטלני! הספר מוכיח את מה שפרויד כתב.
ממליץ בחום לאוהבי קרמינולוגיה ולמתעניינים בנפש האדם, וגם כמובן למתעניינים בפוליטיקה.

מחקר שנעשה רובו ככולו בין כותלי הכלא, וכתוצאה מכך אין גילויים של ממש במחקר.
הסיבה המרכזית למעורבות נשים בטרור הפלסטיני ידועה זה מכבר. מדובר לרוב בנשים שאינן עומדות בקודי המוסר של החברה הפלסטינית (בעיקר בתחומי המוסר וההתנהגות המינית), וזו דרכן "לנקות את עצמן".
חלק גדול מההסברים והמוטיבים חוזרים על עצמם לאורך הספר, וניתן היה בקלות לצמצמו לכדי מחצית.
לא הבנתי מדוע לשמור בסוד על זהותן של הטרוריסטיות, ולא לקרוא להן בשמותיהם האמיתיים.
סה"כ ספר קריא למי שמתעניין בכל הסכסוך הישראלי-פלסטיני